צ'אלנג'ר 1 – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Eranb (שיחה | תרומות)
מ תמונה מקומונס
מאין תקציר עריכה
שורה 25:
טנק המערכה הבריטי של שנות השישים, ה[[צ'יפטיין]], נבנה כדי להגן על מערב אירופה מטורי השריון הסובייטיים. למרות זאת, הודות ליתרונות במיגון וכח אש, ה[[שאה]] האיראני החליט לצייד את צבאו בצ'יפטיין. ואכן בשנות השבעים כבר היו מאות צ'יפטינים בשרות [[איראן]], והאיראנים רצו עוד. יצרנית הצ'יפטיין, ויקרס, נענתה לדרישה ופיתחה את ה"שיר 1" וה"שיר 2" ("שיר" משמעו "אריה" בפרסית). ה"שיר 1" היה צ'יפטיין עם מנוע משופר ותיבת הילוכים אוטומאטית. ה"שיר 2" לעומת זאת היה עיצוב מתקדם בהרבה. בסופו של דבר, בעקבות קריסת משטר השאה, לא הגיע אף אחד מהטנקים האלה לאיראן. ה"שיר 1" שיוצרו הגיעו ל[[ירדן]], וה"שיר 2" נכנסו לאחר שיפורים לשירות בריטי.
 
==צאלנגצ'אלנג'ר==
 
הבריטים קראו לטנק החדש שלהם צאלנגצ'אלנג'ר. השיפור העיקרי על פני הצ'יפטיין היה במיגון. שריון הפלדה ההומגנית הוחלף בסוג חדש של שריון- קובהם.
קובהם הוא שריון מורכב מודרני, העשוי ממתכות, חומרים קרמיים ואחרים. הקובהם מאפשר מיגון טוב בהרבה משל הפלדה, ואופן הנחת הלוחות נותן לטנק צורה זוויתית שניתן לזהות בקלות. השיפור החשוב הנוסף היה החלפת מערכת המתלים, שגרמה לעלייה במהירות ובביצועים בשטח. החסרון העיקרי היה במערכת בקרת האש, שלא הייתה שוות ערך לזו של שאר הטנקים המובילים בעולם. חסרונה העיקרי היה באיטיות ההפעלה ובכוונות גרועות. זאת אחת הסיבות שהצאלנגשהצ'אלנג'ר 1 שרת תקופה קצרה יחסית בצבא הבריטי, ואחרוני הטנקים יצאו משירות הבריטים ב-1999.
 
==מלחמת המפרץ==
שורה 36:
==ייצוא לירדן==
 
כפי שנאמר, ב-1999 הבריטים החילפו את טנקי הצ'אלנג'ר 1 בטנקי [[צ'אלנג'ר 2]] החדישים. הבריטים חיפשו קונים לטנקים שיצאו משירות, בעיקר במזרח התיכון. החלטת הירדנים לקנות כמעט 300 טנקי צאלנגצ'אלנג'ר 1 לא הייתה מפתיעה, בהתחשב בכך שצבא ירדן הפעיל גם את ה[[צנטוריון]] וה[[צ'יפטיין]]. הטנקים נכנסו לשירות בירדן תחת השם "אל חוסיין" כאשר ראשוני הטנקים הגיעו ב-1999 והאחרונים הגיעו כנראה ב-2002. הטנקים החליפו את הצנטוריונים המתיישנים של הירדנים, והם מהווים עליית מדרגה בכח השריון הירדני.
 
==רק"מ מבוסס צ'אלנג'ר==