גאורג שולטי – הבדלי גרסאות

 

== קורות חיים ==

 

אחרי [[מלחמת העולם השנייה]] היה שולטי [[מנהל מוזיקלי]] של [[האופרה הממלכתית של בוואריה]] ב[[מינכן]] ו[[האופרה של פרנקפורט]]. בשנת [[1951]] ניצח לראשונה ב[[פסטיבל זלצבורג]] על "[[אידומניאו]]" של [[וולפגנג אמדאוס מוצרט|מוצרט]].

ב-[[1961]] הוזמן שולטי לנצח ב[[בית האופרה המלכותית, קובנט גארדן]], שם שימש מנהל מוזיקלי עד [[1971]], וגם לאחר מכן המשיך לעשות את רוב ימיו בבריטניה וב[[ארצות הברית]].

 

 

שולטי היה מנהל מוזיקלי של [[התזמורת הסימפונית של שיקגו]] משנת [[1969]] עד [[1992]], כשקיבל תואר מנהל כבוד, הראשון והיחיד בתולדות התזמורת הזאת. הוא היה מנהלה המוזיקלי של [[תזמורת פריז]] משנת [[1972]] עד [[1975]]. משנת [[1979]] עד [[1983]] היה מנצח ראשי של [[התזמורת הפילהרמונית של לונדון]].

שולטי המשיך להוסיף יצירות חדשות לרפרטואר בשלהי הקריירה שלו, ובייחוד הביע את התלהבותו מן המוזיקה של [[שוסטקוביץ']], שאותו, כך הודה, לא העריך כיאות בתקופת חייו של ה[[מלחין]]. שולטי לא פרש בעצם מעולם, ומשמעות מותו הפתאומי בשנת [[1997]] הייתה ששנים אחדות של קונצרטים מתוכננים ויוזמות הקלטה לא ייצאו לפועל. בסך הכול זכה בשלושים ואחד פרסי גראמי, יותר מכל אמן אחר בכל קטגוריה שהיא. עיריית [[שיקגו]] החליפה את שם גוש הבניינים של רחוב אדמס המזרחי, הצמוד למרכז הסימפוני, ל"כיכר סר גיאורג שולטי", לזכרו.

 

 

==פרסים ואותות הוקרה==

שולטי זכה ב-31 [[פרס גראמי|פרסי גראמי]] – שיא הזכיות של כל הזמנים.

 

 

==קישורים חיצוניים==