האל הבן – הבדלי גרסאות

מושג "האל הבן" כשלעצמו לא מופיע בברית החדשה, אם כי ישו מכונה "בן האלוהים". בין היתר, [[שמעון בר יונה]] קורא לו {{ציטוטון|בֶּן־אֱלֹהִים חַיִּים}} ב{{ה|בשורה על פי מתי}} ט"ז ט"ז. [[הבשורה על-פי יוחנן]] י"ז ה' מצטטת אותו פונה לאלוהים בבקשה {{ציטוטון|פארני לידך בכבוד שהיה לי לידך בטרם היות העולם}}. רעיון האל הבן, כמו מושג השילוש בכללו, הצטלל כש[[אבות הכנסייה]] נדרשו להסביר לקהל את ההבדל בין העולם הנברא לישו עצמו, שהיה הרי גבוה הימנו. היה זה [[יוסטינוס מרטיר]] ששאל את משפט הפתיחה של [[הבשורה על-פי יוחנן]], {{ציטוטון|בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר וְהַדָּבָר הָיָה אֵת הָאֱלֹהִים וֵאלֹהִים הָיָה הַדָּבָר}}, וזיהה בין "הדבר" לבין המושג הפילוסופי של ה[[לוגוס]], ה"מילה" או ה"הגיון". דימוי זה הפך משפיע ביותר ומרכזי במחשבת ימי הביניים. מרטיר יצר את האנלוגיה לפיה היחסים בין ישו לאל האב דומים ליחסים שבין המחהמוח למילים, שהנם בו-זמנית נפרדים ומאוחדים, בעוד שכלכל היתר נברא על ידי האל ולא הולד ממנו. הדוקטרינה של האל הבן ונצחיותו אוששה סופית במאבק נגד המינות ה[[אריאני]]ת, כש[[אריוס]] איש אלכסנדריה טען כי האב נעלה על הבן ואף כי הלה אכן מולד ממנו, היה שלב בו התקיים האב לבדו בטרם היות הבן. הרעיונות האריאניים הוקעו בניקיאה ב-325. מאה ורבע אחריה קיבעה ועידת כלקדון את טבעו הכפול של ישו, אלוהי כאנושי.