ויקיפדיה

חברת קרתא – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ החלפת פרמטר "לוגו" ל"סמל" בתבנית#
מאין תקציר עריכה
שורה 8:
|פירוק החברה=
|חברת אם=
|משרד ראשי=רחוב בית הדפוס 22, [[ירושלים]]
|מיקום המטה=
|מייסדים=[[עיריית ירושלים]], [[משרד הבינוי והשיכון]]
שורה 33:
 
===פינוי המתחם===
בשנים הראשונות לקיומה התמקדה החברה בפינוי המתחם ומציאת דיור חלופי למפונים (תושבים ועסקים). למטרה זו השקיעה החברה סכומי כסף ניכרים ברכישת דירות מגורים בשכונות שונות בירושלים, מבני מלאכה באזורי התעשייה של העיר, ושני מבנים ליחידות של משרדי ממשלה שפונו מהמתחם. מרבית הדירות ומבני המלאכה נמכרו למפונים, תמורת נכסים שפינו, ומיעוטם נשארו בידי קרתא לצורכי פינוי בעתיד; השטחים שיועדו למשרדים נמסרו ב[[שכירות]] למשרדי ממשלה.
 
בשנת [[1976]] סיימה קרתא לבנות שתי קומות בשטח של 3,400 [[מטר רבוע|מ"ר]] על מבנה קיים באזור תעשייה ב[[גבעת שאול]] בירושלים. קרתא ייעדה את שתי הקומות למשרדי ממשלה לשם פינוי [[מחסן|מחסנים]] ו[[ארכיון|ארכיונים]] ממתחם ממילא. עם סיום ה[[בנייה]], החלה קרתא בהשכרת השטחים בתיאום עם הגורם המופקד על הדיור למשרדי ממשלה שבמשרד האוצר; רק בשנת [[1986]] הושלמה השכרת שתי הקומות.
שורה 45:
 
אחת המשימות הראשונות של קרתא להשגת מטרתה - שיקום ובינוי מתחם ממילא - הייתה הכנת [[תוכנית מתאר מקומית|תוכנית מתאר]] ותוכניות בינוי לאזור והגשתן לאישור במוסדות התכנון. הפרוגרמה הראשונית של האדריכלים [[משה ספדיה]] וז'ילבר וייל, שהוכנה בשנת 1973,התבססה על תפיסה אורבנית של הפרדה מלאה בין תנועת הולכי הרגל ותנועת כלי הרכב. בתוכנית זו הוצע, שיוקם מרכז מסחרי רב-מפלסי, שתנועת כלי הרכב בו תזרום במפלסים תת-קרקעיים, והמפלסים העיליים המיועדים למסחר יוכלו להתפרס על שטח גדול יותר. וכמו כן המליצה להרוס את כל הבניינים ההיסטוריים בשכונת ממילא (פרט ל[[המתחם הצרפתי בירושלים|מנזר סן ונסן דה־פול]]).{{הערה|1=[http://www.kroyanker.co.il/index.php?option=com_flexicontent&view=items&cid=26:2010-01-01-23-25-17&id=81:2010-01-19-07-34-19&Itemid=18 ממילא – תוכנית רעיונית להחייאת המתחם שימור, שיפוץ ובנייה חדשה - דוד קרויאנקר]}}
. במהלך הדיונים בתוכנית התברר, כי [[ועדה מקומית לתכנון ולבנייה|הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה]] [[ועדה מחוזית לתכנון ולבנייה|והוועדה המחוזית]] מתנגדות לתוכנית הבינוי שהייתה כרוכה בהריסת המבנים הקיימים, ובהם מבנים בעלי ייחוד אדריכלי הראוי לשימור. ההתנגדות לתוכנית הייתה נעוצה גם בחשש שמא ריבוי הבניינים וגובהם יגמד את מראה חומת העיר העתיקה. לפיכך, לא אישרה הוועדה המקומית את אחוזי הבנייה המבוקשים, והגבילה את היקף הבנייה ל-160,000 מ"ר.{{הערה|שם=mevaker|1=[http://www.mevaker.gov.il/serve/contentTree.asp?bookid=301&id=0&contentid=6201&parentcid=undefined&bctype=6154&sw=1680&hw=980 דוח על הביקורת בקרתא - חברה לפיתוח מרכז ירושלים בע“מ, תאריך פרסום: 1/2/1992 מספר ISSN: 7932-0792]
}}
 
בשנת 1975 הגישה קרתא לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תוכנית מתאר משולבת למגורים, מלונות, מסחר ושירותים. בתוכנית ביקשה קרתא להתיר לה להשתמש גם בחלק [[סובב חומות ירושלים|מהגן הלאומי הנמצא בשטח המתחם]], וכן להקים בשטח הציבורי הפתוח [[חניון תת-קרקעי]] הכולל שטח מסחרי במפלסו העליון. עוד ביקשה קרתא להוריד את מפלס [[רחוב יפו]] ולקרותו, כך שיהיה חלק ממבנה החניון הגובל בו; החניון ייבנה בצורה מדורגת ויכיל שטח מסחרי של כ-15,000 מ"ר. בשנת 1979 אישר שר הפנים את תוכנית המתאר שהכינה קרתא למתחם ממילא, תוך התניה, שנוסף על תוכנית המתאר, על קרתא להגיש לרשויות התכנון תוכניות מפורטות לאזור המסחרי; במארס 1988 אישרה את תוכנית הבינוי לאזור המגורים והמלונות; ובאפריל 1989 אושרה תוכנית החניון.{{הערה|שם=mevaker }}
 
הדיונים [[ועדה מקומית לתכנון ולבנייה|בוועדה המקומית לתכנון ולבנייה]] [[ועדה מחוזית לתכנון ולבנייה|ובוועדה המחוזית]] בתוכנית המתאר, עד לאישורה המסויג בנובמבר 1979, התקיימו במהלך ארבע שנים; העניינים העיקריים שבמחלוקת היו הנמכת התוואי של רחוב יפו וקירויו, היקף הבנייה לצורכי מסחר, ובינוי חלק משטח הגן הלאומי. בסופם של הדיונים נדחתה בקשת קרתא לקירוי [[רחוב יפו]], והיא נתבקשה להגיש תוכנית דרכים חדשה.
 
בנובמבר 1979 החליטה הוועדה המחוזית לתת תוקף לתוכנית מתאר ל-120 דונם במתחם [[ממילא]] למטרות האלה: 27.5 דונם לאזור מגורים ומלונות; 15.5 דונם לאזור מסחרי; 10 דונם לחניון תת-קרקעי ליד שער יפו, אשר מפלסו העליון יהיה שטח ציבורי פתוח; 31.5 דונם לשטח ציבורי פתוח (השטחים הציבוריים הם חלק מהגן הלאומי המקיף את העיר העתיקה); 29 דונם לדרכים; 6.5 דונם שבידי מנזר יועד לשימור. [[תוכנית מתאר מקומית|תוכנית המתאר]] אושרה בלי [[תוכנית מפורטת|תוכניות מפורטות]], ובהגבלה ששטח הבנייה בכל האזורים לא יעלה על 142,000 מ"ר. כן נדרשה קרתא להפקיד בוועדה המחוזית תוכנית דרכים ותוכניות בינוי מפורטות לחניון, לאזור המסחרי, ולאזור המגורים והמלונות.{{הערה|שם=mevaker }}
שורה 59:
 
===עבודות הפיתוח במתחם ===
[[תמונהקובץ:PikiWiki Israel 4666 Jerusalem.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפלס רחוב יפו בשנת 1934, גבוה בעשרים מטר מהמפלס הנוכחי]]
[[תמונהקובץ:Jaffa Gate Jerusalem 25.JPG|שמאל|ממוזער|250px|כביש הגישה החדש לשער יפו שסללה חברת קרתא]]
[[תמונהקובץ:Jaffa Gate Jerusalem 02.JPG|שמאל|ממוזער|250px|האתר בו חברת קרתא מעולם לא השלימה את עבודות הפיתוח, במקום שרידים ארכאולוגים ובו תוכנן גן ארכאולוגי]]
[[קובץ:ירושלים 25.12.2010 084.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חניון קרתא]]
בתחילת שנות השמונים החלה קרתא בביצוע עבודות פיתוח ותשתית לסלילת כבישים ולהקמת מערכת קווי ניקוז, ביוב ומים במתחם. עיקר העבודות כללו את סלילת רחוב העמק, סלילת כביש גישה לשער יפו והורדת מפלס רחוב יפו.
שורה 67:
 
====סלילת רחוב העמק====
בלב מתחם ממילא נפרץ כביש חדש (רחוב העמק) בין שער יפו לרחוב דוד המלך, שמשמש כנתיב חלופי לרחוב ממילא, שלפי התוכנית הפך להיות מדרחוב צר מרוחבו המקורי (בשנות התשעים הוחלף שמו מרחוב העמק לרחוב [[יצחק קריב]]).
 
באוגוסט 1985, לאחר שהקבלן ביצע כ-40 אחוז מהיקף העבודה, הוא נקלע לקשיים כספיים והפסיק את העבודה. בדצמבר אותה שנה מסרה קרתא את המשך ביצוע העבודות לקבלן אחר, ואלה הסתיימו בסוף 1987.
שורה 84:
 
===חניון קרתא===
באזור המגורים תוכננה החניה בצמוד לדירות, ואילו באזור המסחרי תוכננו בקומות הקרקע רק קצת ממקומות החניה הדרושים. על פי תוכנית המתאר , נקבע שהוספת מקומות החניה הדרושים על פי התקן תיעשה על ידי הקמת מבנה ייעודי לחניה, ובו 700 מקומות לרכב פרטי וכן חניה לאוטובוסים. במפלס העליון של החניון תוכננה ארקדה מסחרית בשטח כולל של כ-6,000 מ"ר. את עלות ההקמה של מבנה החניון העריכה קרתא בסכום של כ-18 מיליון דולר.
 
בתקנון תוכנית המתאר שלמתחם ממילא נקבע, כי השלב הראשון בבינוי המתחם יהיה הקמת החניון, כדי להבטיח שבעת גמר הבנייה למסחר ולמגורים, תהיה מוכנה החניה הדרושה בהתאם לחוק. באפריל 1989 אישרו מוסדות התכנון תוכנית בינוי מפורטת לחניון.
 
בגלל העלות הגבוהה, לא יכל החניון לשאת את עצמו כלכלית; לכן הוחלט למסור את כל הפרויקט ליזם יחיד שבתמורה יבנה את החניון. במשא ומתן עם היזם חברת לאדברוק ויתרה חברת קרתא על דרישה זו והחניון נבנה על חשבונה. בשנות התשעים הושלמה בניית החניון אך הוא לא הופעל מכיוון שבניית האזור המסחרי סביבו ומעליו התעכבה במשך 15 שנים.
 
===תוכנית האזור המסחרי===
שורה 118:
חברת לדברוק (Ladbrokes plc) היא חברת הימורים בריטית שהייתה בזמנו בבעלות איש העסקים היהודי-בריטי [[סיריל שטיין]] (Cyril Stein), בשנת 1967 הונפקה בבורסה של לונדון ושטיין הרחיב את פעילתה לתחומי הנדל"ן המלונאות. בשנות השמונים רכשה גם את הפעילות הבנלאומית, מחוץ לארצות הברית, של רשת הילטון ושטיין שימש יו"ר הילטון הבנלאומית (Hilton International).{{הערה|{{כלכליסט|רון גרנות, גולן חזני והדר קנה|בלעדי לכלכליסט - איל הון נוסף נוטש את לונדון: גם סמי עופר חוזר לישראל|3363950|14 באוקטובר 2009|}}}}
 
לאזור המגורים לדברוק הציעה לשלם בעד הזכויות בפרויקט סכום של 15 מיליון דולר, מזה 5 מיליון דולר בעד הקרקע למלון ונוסף על כך חלק מההכנסות שיתקבלו מהשטחים המסחריים במלון (ובתנאי שתקבל היתרי בנייה ומעמד של [[מפעל מאושר]] בתוך שנתיים מתאריך החוזה). לאזור המסחרי הציעה לשלם תמלוגים של 30 אחוז מהכנסות ההשכרה של הקומות המסחריות לאחר ניכוי הוצאות מימון.
 
בהצעה שהגישה לדברוק נדרשה קרתא לממן את הקמת החניון, וכחלק מהעסקה הכוללת דרשה לדברוק את זכויות הפעלה של החניון, שבהכנסות נטו היא תתחלק עם קרתא. כן דרשה לדברוק אופציה, למשך שנתיים מהתחלת ההפעלה של החניון, לרכוש עד 50 אחוז ממקומות החניה. במשא ומתן עם חברת לאדברוק הוחלט להוציא את החניון מהעסקה וחברת קרתא בנתה אותו מתקציבה.
שורה 141:
 
==בניית המתחם==
[[תמונהקובץ:PikiWiki Israel 3450 view from mamila kanyon.JPG|שמאל|ממוזער|250px|שלב א של "כפר דוד" שנבנה במקום בו עמד בית האחים טאנוס ("[[בית טאנוס]]")]]
לאחר שנחתם הסכם הפיתוח עם חברת לדברוק, החלה בתחילת שנות התשעים, הריסתם של רוב המבנים במתחם ובניית הפרויקט.
בשלב א החל להיבנות אזור המגורים שקיבל את השם "כפר דוד", לשם כך נהרס בית האחים טאנוס ("[[בית טאנוס]]") שעמד בשנות העיר החצויה (1948–1967) על גבול שטח ההפקר בין שכונת ממילא לחומות העיר העתיקה.{{הערה|1=[http://www.kroyanker.co.il/index.php?option=com_flexicontent&view=items&cid=29:2010-01-01-23-25-52&id=99:-q-q&Itemid=21 אתר תיעוד והנצחה של "בית טאנוס" - שכונת כפר דוד, מתחם ממילא - דוד קרויאנקר].}}
 
===כניסת חברת אלרוב לפרויקט===
בשנת 1994 נאלץ [[סיריל שטיין]] לפרוש מניהול חברת לדברוק לאחר שזו דיווחה על הפסדים של 229.8 מיליון ליש"ט בעקבות השקעות כושלות בארצות הברית.{{הערה|1=[http://www.managementtoday.co.uk/search/article/409840/uk-better-going-ladbrokes/ BETTER GOING AT LADBROKES?, Ken Banta, Management Today: 01-Nov-95 ]}}
היא החלה לממש נכסים וכך נכנסה לתמונה בשנת 1995 חברת [[אלרוב]] שבבעלות [[אלפרד אקירוב]], שרכשה תחילה 50 אחוז ובהמשך את מלוא הזכויות בפרויקט.
 
חברת אלרוב השלימה את בניית "כפר דוד", ואת המלון שנקרא בתחילה "הילטון ירושלים" ולימים [[מלון מצודת דוד]]. המלון נפתח בשנת 1998.
 
===הליכי בוררות בין קרתא לאלרוב===
עבודות הפיתוח והבנייה של האזור המסחרי התעכבו, בתחילה עקב חפירות ארכאולגיות שנערכו במרכז רחוב ממילא וכן עקב עבודות לפירוק מבנים המיועדים לשימור (שבהמשך נבנו מחדש). ואחר כך עוכבו והופסקו עקב הליכי בוררות שהתנהלו בין חברת קרתא לחברת אלרוב בשל תביעות הדדיות להפרת הסכמים. בספטמבר 1999 ניתן פסק בורר ראשוני, לפיו התקבלה תביעת אלרוב,{{הערה|{{גלובס|הדס מגן|אקירוב יקים בתי קולנוע בפרוייקט ממילא בעקבות פסק הבוררות בתביעתו נגד קרתא|169805|15 בספטמבר 1999}}}}
ולאחר שני פסקי בורר נוספים חויבה קרתא בשנת 2005 לשלם לאלרוב סך כולל של כ-102,000,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. פסקים אלו אושרו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 31.6.2006 (ה"פ 4070/05, 5043/06, 5018/06).{{הערה|שם=אדטו|{{ynet|עדנה אדטו|אלפרד אקירוב: פרויקט ממילא יוקם בקרוב|3033395|17 בינואר 2005|}}}}
 
הסכסוך נסוב סביב בקשת אלרוב להוסיף כ-2000 מ"ר בפרויקט ולהקמת בתי קולנוע. דירקטוריון קרתא, שהיה בחלקו הגדול דתי, סירב עקב התנגדותם של רבנים להקמת מרכז מסחרי עם בתי קולנוע כה קרוב לחומות העיר העתיקה. הבורר פסק כי חברת קרתא הייתה אחראית על העיכובים בבניית הפרויקט וכי עלייה לפצות את חברת אלרוב בשל כך.{{הערה|שם=אדטו}}
 
==פירוק החברה==
כבר בנובמבר 1982, המליצה [[הוועדה לענייני ביקורת המדינה]] לממשלה למזג את החברה עם שתי חברות נוספות שעסקו בתחומי פיתוח בירושלים, כדי לחסוך בכוח אדם ולייעל את העבודה. החברות הן, [[החברה לפיתוח מזרח ירושלים|החברה לפיתוח מזרח ירושלים בע"מ]] ו[[החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי|החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ.]] בינואר 1983 אישרה מליאת הכנסת את המלצותיה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה אך הדבר לא בוצע. השרים האחראים ורשות החברות הממשלתיות דנו לסירוגין במשך תקופה ארוכה בעתיד החברה בלי שהגיעו לכלל דעה מוסכמת באשר לעתידה. בשנת 1992 העירה [[מרים בן פורת]], מבקרת המדינה דאז, על אי-הוצאתה לפועל של ההחלטה.{{הערה|1=מבקר המדינה - דוח שנתי לשנת 1992}}
 
מאחר שבניית האזור המסחרי, שהיה אמור להיות מקור ההכנסה העקרי של החברה התעכבה במשך 20 שנה, הבסיס הכלכלי שעל פיו הייתה אמורה לפעול לא היה קיים. לחברה לא הייתה יכולת להחזיר את הלוואות שקיבלה מהמדינה. וכבר בשנת 2000 הגיעה למצב של [[חדלת פירעון|חדלות פירעון]], מאחר שהייתה חייבת לעיריית ירושלים כ-370 מיליון שקל בשל הטלי פיתוח והטלי השבחה ולמדינה כ-100 מיליון שקל נוספים בשל השקעתה הראשונית. לכן מאחר שעלה ספק רב אם חברת אלרוב תוכל לגבות את הסכום שנפסק לטובתה פנתה לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה שיפרק את החברה.
 
=== מכירת חניון קרתא ===
בשנת 2012, כחלק מהליך הפירוק של חברת קרתא, פורסם מכרז למכירת חניון קרתא, הנכס העיקרי של החברה. ב-12 בדצמבר 2013 זכתה חברת [[אל-רוב (ישראל)|אלרוב]] במכרז לרכישת החניון קרתא בתמורה ל-110 מיליון שקל. זאת, לאחר שגברה בהליך התמחרות על שמונה מתמודדות נוספות שהציעו מחירים נמוכים יותר.
 
במרץ 2014, פסל הממונה על ההגבלים העסקיים [[דיויד גילה]] את הרכישה על ידי [[אל-רוב (ישראל)|אלרוב]] מחשש ליצירת מונופול בחניוני העיר העתיקה, בשל החזקותיה של אלרוב בשני החניונים המתחרים הסמוכים. אלרוב ערערה על ההחלטה ל[[רשות ההגבלים העסקיים|בית הדין להגבלים עסקיים]], אולם זה דחה את עתירת אלרוב ואישר את החלטת גילה. על רקע פסילתה של אלרוב, התקבלה ההצעה השנייה בגובהה בסך 107 מיליון שקל, שהציעה חברת [[ריט 1]].{{הערה|{{קישור כללי|הכותב = אבי בר-אלי|כתובת = http://www.themarker.com/dynamo/1.2260694|כותרת = נפסלה זכיית אקירוב בחניון קרתא|אתר = TheMarker|תאריך = 05.03.2014}}}}
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/חברת_קרתא"