הבדלים בין גרסאות בדף "מרד 1682"

הוסרו 2 בתים ,  לפני 4 שנים
ויקישיתוף בשורה
מ (בוט החלפות: \1אספ\2)
(ויקישיתוף בשורה)
הסיבות למרד היו קיימות כבר בתקופת שלטונו של ה[[צאר]] [[פיודור השלישי, צאר רוסיה|פיודור השלישי]]. קופת אוצר המדינה הייתה ריקה, ותשלומי השכר לחיילים לא הועברו באופן סדיר. קצינים היו משאירים אצלם חלק מן השכר, ובנוסף, חייבו חיילים לעבוד באחוזותיהם.
 
ב-[[27 באפריל]] [[1682]] נפטר הצאר פיודור השלישי ללא צאצאים. בהתאם לנוהל, כס השלטון היה אמור לעבור לאחיו בן ה-16 איוואן איוואן, בנו של הצאר [[אלכסיי הראשון|אלכסיי הראשון, צאר רוסיה]] מאשתו הראשונה מריה מילוסלבסקי, או לאחיו בן ה-10 פיוטר, בנו של הצאר אלכסיי מאשתו השנייה נטליה נרישקין. איוואן היה ילד חולני ונראה היה שלא יאריך ימים. היריבות בין שתי המשפחות הגיעה לשיאה, כי החלטה על היורש הייתה צפויה להשפיע ישירות על מצב המשפחה וקבלת הטבות. ההחלטה הסופית הייתה בידי אספת [[בויאר|בויארים]]ים. לאחר התלבטויות, האסיפה הבויארית וה[[פטריארך]] הרוסי החליטו ביום פטירתו של הצאר שפיוטר יהיה הצאר הבא.
 
למשפחת מילוסלבסקי החלטה זו הייתה גורלית - הם היו צפויים לאבד את השפעתם בחצר. הנסיכה סופיה, אחותו הגדולה של איוואן ונציגת משפחת מילוסלבסקי, החליטה לנצל את התמרמרות יחידות הצבא המוצבות ב[[מוסקבה]] לשינוי מהותי במצב. היא נתמכה במשפחתה, חלק מן הבויארים, והנסיכים [[ואסילי גוליצין]] ואיוואן חובנסקי שהיו נציגי המשפחות הוותיקות ולא ראו בעין יפה את עליית משפחת נרישקין.
 
==תחילת המרד==
[[תמונהקובץ:Orenburgsky.jpg|שמאל|ממוזער|250px|נטליה נרישקינה מראה את [[איוואן החמישי]] לחיילים המורדים]]
תומכי משפחת מילוסלבסקי הפיצו בין החיילים שמועות ולפיהן תחת השלטון החדש קצב תשלום השכר יהיה גרוע עוד יותר מבעבר. ב-[[15 במאי]] התפשטה שמועה שמשפחת נרישקין הרגה את הנסיך [[איוואן החמישי|איוואן]]. חיילים רבים נהרו ל[[קרמלין]] של מוסקבה, עברו את המשמר, והתאספו ב[[כיכר הקתדרלות]] בחזית הארמון. הצארינה נטליה נרישקינה, אלמנתו של הצאר אלכסיי, יצאה מהארמון עם בנה פיוטר ועם הנסיך איוואן. איוואן ענה לשאלות החיילים שבריאותו טובה, שמשפחת נרישקין מתייחסת אליו כראוי, ושאין לו טענות כלפיה. מצב זה העמיד את פעולות החיילים באור בעייתי, כמרד נגד השלטון. אחד הקצינים, הנסיך דולגורוקי, איים על החיילים והאשים אותם במרד גלוי. ההמון המשולהב לא עמד בלחץ, התפרץ והרג את דולוגורסקי. בהמשך הם אף נכנסו לארמון עצמו והרגו כמה מבני משפחת נרישקין ותומכיה. מעשי הרצח התפשטו לעיר כולה. החיילים המורדים הציבו שמירה על הקרמלין ולמעשה כל יושבי הארמון היו עצורים.
 
ב-[[19 במאי]] נציגי החיילים הציגו לפיוטר אולטימאטום - לשלם להם לאלתר את החוב, שלטענתם היה כ-240,000 רובל. קופת האוצר הייתה ריקה, אך הנסיכה סופיה, למרות שפורמלית לא הייתה לה בשלב זה כל סמכות, נתנה פקודה לאסוף את הכסף תוך ניצול כלי זהב וכסף שהיו בארמון.
 
ב-[[23 במאי]] וב-[[29 במאי]] החיילים הציגו דרישות נוספות, ביניהן הכרזה על איוואן החמישי כ[[צאר]] לצד פיוטר, ומינוי הנסיכה סופיה כ[[עוצר (שליט)|עוצרת]] לידם, בהתאם לאינטרסים של משפחת מילוסלבסקי. מחוסר ברירה האסיפה הבויארית והפטריארך נענו לדרישות החיילים. בשלב זה, החיילים המורדים שלטו, אך היו מודעים לכך שהמצב אינו יציב ומותנה בנוכחותם בקרמלין. במטרה להבטיח לעצמם ביטחון לטווח ארוך, הם דרשו מן הממשל לפרסם [[צו]] ולפיו כל פעולות החיילים היו לטובת השלטון ומשפחת רומנוב, ולהציב בכיכר אנדרטה שעליה שמות ה[[בויאר|בויארים]]ים שנהרגו ופרוט פשעיהם, לכאורה, נגד השלטון. מחוסר ברירה הממשל הסכים גם לכך. יחד עם זאת, בשלב זה הנסיכה סופיה החלה להרגיש שהמצב מסכן גם אותה.
 
==תקופת הנסיך חובאנסקי==
סופיה מינתה את הנסיך חובאנסקי למפקד העליון של החיילים ב[[מוסקבה]]. הוא היה ידוע כתומך של משפחת מילוסלבסקי והיה גם פופולרי בקרב החיילים. במינוי זה הנסיכה סופיה ציפתה שהוא יפעל להרגעת הרוחות. אומנם, הנסיך בעצמו החליט שהוא יכול להפעיל לחץ בלתי פוסק על הנסיכה. בתמיכתו, החיילים לא עזבו את שטח [[הקרמלין]] ושמרו את היכולת לדרוש מהממשל הטבות נוספות.
[[תמונהקובץ:Nikita Pustosviat. Dispute on the Confession of Faith.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דיון בנושא הדת בארמון בקרמלין]]
 
מתנגדי [[הרפורמה הדתית ברוסיה]] חשבו שזה הזמן להפסיק אותה. מתנגדי הרפורמה הגיעו ל[[מוסקבה]] מערי שדה והחלו בתעמולה בקרב החיילים. הנסיך חובאנסקי תמך בהם, כי ראה בהם כלי נוסף ללחץ על הממשל. אומנם הממשל לא היה יכול לקבל החלטה בנושא דתי שהיה בידי הכנסייה וה[[פטריארך]]. הכנסייה לא יכלה לבטל את הרפורמה שנמשכה כבר עשרות שנים. גם הנסיכה סופיה לא תמכה במהלך, כי זה היה עלול לפגוע בתדמית אביה ואחיה שהתחילו את הרפורמה.
למציאת הפתרון הוצע לארגן דיון פתוח על ה[[כיכר האדומה]]. הנסיך חובאנסקי תמך ברעיון הדיון הפתוח. [[פטריארך]] התנגד לדיון על הכיכר כי הבין שמהלך הדיון יהיה תלוי בהתנהגות ההמון שצפוי להתאסף בכיכר ולא בטענות הצדדים. הוא הציע לארגן את הדיון בחדרי הארמון. סופיה תמכה ברעיון קיום הדיון בארמון. כטענה לכך היא ציינה שהיא בעצמה עם קרובי המשפחה מעוניינת להיות נוכחת בדיון ולא סביר שהם השתתפו בדיון בכיכר הפתוח. ב-[[5 ביולי]] [[1682]] הדיון אכן נערך בשטחי הארמון. תוך זמן קצר הדיון נהפך להיות לא ענייני וקולני. מתנגדי הרפורמה עזבו את הדיון, והודיעו להמון שהמתין בכיכר על הניצחון המוחץ. באותו זמן, סופיה הודיע לנציגי החיילים שהיו בארמון שמתנגדי הרפורמה לא נתנו שום טענה רצינית ולא ייתכן שרפורמה שנתמכה על ידי הצארים הקודמים לא נכונה. היא גם עיימה על החיילים שהיא עלולה לעזוב את מוסקבה ולחזור עם צבא מתנדבים. לאור הנאום שלה, החיילים תפסו חלק ממתנגדי הרפורמה והרגו אותם. לעומתם, הנסיך חובאנסקי המשיך בתמיכתו במתנגדי הרפורמה.
 
שלב זה, בו הממשל היה תלוי ברצון החיילים במוסקבה נמשך עד ל-[[19 באוגוסט]]. בהתאם למסורת, באותו יום היה צריך להתקיים טקס דתי בהשתתפות משפחת הצאר. במסגרת הטקס הפמליה הייתה צריכה לעזוב את [[הקרמלין]] ולהגיע למנזר מחוץ לעיר. בפמליית הטקס השתתפו שני הצארים, שני אלמנות של [[אלכסיי הראשון, צאר רוסיה|אלכסיי הראשון]], קרובי המשפחה והנסיכה סופיה בעצמה. הפמליה קיבלה הגנה מיחידות צבא שלא תמכו במרד. עם עזיבת העיר, הם שינו את המסלול והגיעו לקרבת [[לאוורת השילוש-סרגייב]] בכוונה לעשות ממנו מרכז שלטוני חדש. בספטמבר התאספו סביבם [[בויאר|בויארם]]ם ויחידות צבא נוספות. מהלך זה הדאיג את נסיך חובאנסקי והוא החליט להגיע לנסיכה סופיה לקראת [[17 בספטמבר]] שהיה יום הולדתה. בדרך הוא ובנו נעצרו והובאו לחצר. תוך זמן קצר הם הואשמו בניסיון להפיכה שלטונית והוצאו להורג. סופיה הודיע על אספת צבא מתנדבים לצורך הסדרת סדר בבירה.
 
==סיום המרד==
 
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* [http://militera.lib.ru/common/solovyev1/13_03.html תיאור המרד (ברוסית)]
 
[[קטגוריה:רוסיה: היסטוריה]]