עין הנצי"ב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בית הכנסת |
|||
שורה 37:
בקיבוץ נמצאת גם [[מדרשת הבנות של הקיבוץ הדתי בעין הנצי"ב]] שהוקמה בשנת [[1986]]. זו אחת המדרשות הראשונות לנשים, המשלבות שירות ב[[צה"ל]] או ב[[שירות לאומי]], עם לימוד תורה, במסלול דו-שנתי. ככזאת מושכת המדרשה בנות רבות ממגזרי [[ציונות דתית|הציונות הדתית]] בארץ. ניתן לראות את מדרשת הבנות כמקבילה נשית של [[ישיבת הקיבוץ הדתי]] לבנים.
== בית הכנסת ==
בית הכנסת בעין הנציב הוא בית הכנסת השני בעולם שתוכנן ע"י אישה (האדריכלית ג'ניה אוורבוך)
=== מבנה ===
בהתאם לרוח התקופה מתאפיין בניין בית הכנסת בקווים אופקיים. הוא מורכב בעיקרו מגוש קופסתי כשאת הגג מקרה כיפה שטוחה שכמוה ניתן למצוא בעוד בתי כנסת מהתקופה כמו בית הכנסת המרכזי בהר הכרמל. בהתאם לרוח התקופה, השתמשה האדריכלית בחומרי בנייה שנותרו חשופים: בלוקים ממלט, לבני סיליקט, אבן ובטון. הבחירה בחומרים לא מקרית ובאמצעותם ענתה על דרישת חברי עין הנצי"ב למבנה פשוט וצנוע: "…אהבנו בטיולים את התפילה בחוץ, בלי שום בניין, בעמידה חופשית, כל הגישה הזאת צריכה למצוא את ביטוייה בבניין שלנו ומשם נובעת הדרישה לפשטות וטבעיות", הסביר אחד החברים את תפיסתו לקראת תכנון בית הכנסת. "הפשטות היא הערובה לדורות. לא נמצא אדריכל שיוכל לבנות לנו דום של קלן או קתרדלה של רימס העומדים לדורות, וגם לא נחוץ לנו הדבר, ומשם שאיפתנו לפשטות, היות והדבר הפשוט לא ניתן לערעור לדורות".
הדגש באולם התפילה הוא הארה טבעית, באמצעות פתחים רחבים בחזית ובתקרה וכן על הכוונת המבט לכיוון ארון הקודש. אוורבוך לא השתמשה בנוסח המקובל ולא הציבה את ארון הקודש במרכז החזית, אלא היטתה את כל הבניין ב-45 מעלות לכיוון ירושלים, כך שהארון ניצב בפינת הבניין. כל הריהוט והכיוון מוטה לאותה פינה, מה שמעניק לבית הכנסת את ייחודו. הסיבה להטיית המבנה היתה רצון החברים לשלב את בית הכנסת עם שאר המבנים בקיבוץ שהיו מוטים כולם בזוית, וזאת מסיבה אקלימית של כיוון הרוח.
מרתף הבניין אכלס במקור את גוף הצינון של מערכת מיזוג האוויר. הכניסה למרתף היא מחדר צדדי הצמוד לארון הקודש. לאחר שהוחלט לחדש את מערכת מיזוג האוויר, בוטל המצנן הגדול, פורק וסולק מהמבנה והמערכת החדשה יצאה החוצה.
את עבודת תכנון בית הכנסת קבלה האדריכלית ג'ניה אוורבוך לאחר שהוכיחה עבודה מוצלחת בתכנון קמפוס מדרשיית נעם בפרדס חנה (ישיבה תיכונית לבנים). הדמיון בין מבנה בית הכנסת במדרשייה ובין בית הכנסת בעין הנצי"ב ברור: כיפה שטוחה זהה, מבנה חד קומתי קופסתי ושטוח, חומרים דומים.
=== '''התלבטויות הלכתיות ואידיאולוגיות''' ===
לקראת ההכנות לתכנון הבניין, התחולל ויכוח סוער בקיבוץ בנושא בחירת האתר למיקום בית הכנסת. את תכנית הקיבוץ תכנן האדריכל ריכרד קאופמן שהיה בשעתו בכיר מתכנני הקיבוצים בארץ. בתכנית שלו נעדרה נוכחותו של בית כנסת.
בפני החברים עמדו שלוש חלופות: 1. במיקום הגבוה בקיבוץ, שהיה פנוי מבנייה אך מרוחק מעט ממרכז העניינים וחדר האוכל. בנוסף, קיוו החברים כי הצבת הבניין המרכזי בקצה היישוב תעודד בעתיד את התפתחות הבנייה לכיוון מערב, מה שאכן קרה. 2. סמוך לחזית הראשית של בית המדרש שממוקם היה במרכז הקיבוץ, סמוך לחדר האוכל, אך היה אזור בנוי ולכן השטח היה מוגבל לתכנון. 3. סמוך לחזית האחורית של בית המדרש שגם כאן היתה מגבלת שטח פנוי. בדומה לאפשרות 2 גם באפשרות 3 היתה בעיה של חוסר אוורור טבעי באתר הנבחר היות והיה לכוד בין בניינים קיימים בנקודה נמוכה באזור.
חברי הקיבוץ התייעצו עם הרב אלימלך בר שאול, רבה הראשי של רחובות, שהיה עונה לחברי הקיבוץ על מגוון שאלות הלכתיות. משלחת של שלושה חברים (שניים מעין הנצי"ב ואחד ממזכירות הקיבוץ הדתי) הגיעה לביתו ברחובות והציגה בפניו את תכנית הבניין ואת ההתלבטויות. לאחר ששמע את החלופות ואת הטענות, ניגש הרב לכתוב את תשובתו המנומקת. "בניין בית הכנסת צריך להיות מוקם במקום הגבוה ביותר, ועל כל פנים צריך בניינו להיות יותר גבוה מכל בתי המגורים שבמקום, דרך שררה ולא סתם מחמת מצוקת דיור". בשיחה טלפונית עם האדריכל בצלאל רינות הוא מספר על נימוקים נוספים: "יש מנהלי ישיבות שאומרים שהם מעדיפים להרחיק את המגורים מבית המדרש כדי להימנע ממרחק קצר שיעודד להבריז לחדרים, אבל אצלנו נוצר ישוב דו-קוטבי ובית הכנסת נעשה מוקד יותר חשוב מחדר האוכל. גם התפתחות היישוב מערבה הפכה את בית הכנסת למקום מרכזי, כשחדר האוכל הפך להיות הקצה המזרחי. אם היו בוחרים לשים את בית הכנסת ליד החדר אוכל כפי שהתלבטו, זה היה מרחיק אותו ממרכז החיים".
גם לרעיון הטיית המבנה ב-45 מעלות התייחס הרב: "באשר להעמדת ארון הקודש בפינה, אפשר שמבחינת צידוד רוחות העולם יש בזה אפילו צד הדור, לפי המובא בהגהת הרמ"א. ועל כל פנים אינני מוצא כל עיכוב מצד ההלכה והמנהג להעמיד ארון קודש בזווית כפי תוכניתכם, בייחוד כשהמתפללים מכוונים ישיבתם ועמידתם מולו".
בנושא המחיצה בין עזרות הגברים והנשים קבע הרב כי המחיצה צריכה להיות בגובה של כ-170 ס"מ גובה ממוצע של אדם, "רובה אטומה ומעוטה מעשה קליעה, והואיל והמחיצה היא מגדרי קדושה הריהי ככל מצווה וצריך להשתדל לעשותה הדורה ונאה". את מחיצת הברזל עיצב אריק קורן – חבר קיבוץ אשדות יעקב והביצוע הופקד בידיו של אבשלום שורק, ששימש בין השאר לאורך חייו בתפקיד רכז הבניין ורכז המשק של עין הנצי"ב.
גם לאידיאולוגיה הקיבוצית היה מה להשפיע על התכנית: "הסדורים הפנימיים צריכים להיות בהתאם לגישה החברתית שלנו", הדגיש אברהם פלתיאל ממייסדי עין הנצי"ב. "מקום שווה בלי יוצא מן הכלל, אין מקום מכובד, פחות ויותר. הבימה והעמוד במרכז כך שהשמיעה ברורה לכל. מקום הישיבה צריך להיות מרווח, שאחד אינו מפריע לשני. לא מיותר להדגיש שגם כלפי החברות אותו הכלל של שוויון כוחו יפה (דבר שבא לביטוי בכל שטחי החיים שלנו). משום כך אין לחפש את הפתרון של עזרת הנשים על ידי בניית קומה שנייה. אלא נמצא את המקום בשביל החברות במסגרת אולם בית הכנסת, מקום שמבחינה אקוסטית ומבחינות אחרות שווה לכל יתר המקומות".
=== .בנייה ===
טקס הנחת אבן הפינה לבית הכנסת התקיימה בתאריך הסמלי ט"ו בשבט 1961, ביום השנה ה-15 לעליית הקיבוץ על הקרקע. לכבוד האירוע נכתב במגילת היסוד: "אודים מוצלים מאש שואת אירופה ונצרי ארצנו פדויי גלויות מקדם וממערב מצפון ומתימן חברנו יחד לכונן את עפר ארצנו ולהקים פה בעמק בית שאן קבוצה אשר אורחותיה יהיו מושתתים על האמונה ועל ההלכה על האחריות ההדדית. השיתוף והשוויון בין אדם לאדם על העבודה העצמית, הפשטות וההסתפקות במעט. להיות קהילת קודש לישראל ולארצו".
מימון הבנייה הגיע בחלקו מתרומות חיצוניות. אך גם מהלך זה נתקל בהתלבטות. היות והחברים לא רצו לקבל תמיכה מגורם שלא התאים לרוח הקיבוץ (כמו גופים של רפורמים בארה"ב), נערכו בדיקות לכל אחד ממקורות התרומות. מקור נוסף למימון היו החברים עצמם: חלק מהחברים תרמו ימי חופש או דמי תקציב חופשה. חלקם תרמו באמצעות השתתפות פעילה בבנייה עצמה שלא במסגרת שעות העבודה, כמו עבודות חפירה, הובלה ופריקה לחברים ועבודות תפירה ורקמה לחברות.
ברחבה המרוצפת שבחזית בית הכנסת הציבו החברים ממצאים משרידי בית כנסת קדום שנחשף באזור. במרכז הרחבה שתלו עץ זית וגם על מעשה השתילה התעורר ויכוח. היו שהתנגדו לשתילת העץ מהטעם "לא תטע לך כל אשרה". החברים פנו לרב בר שאול והרב פסק שמותר.
פתיחת בית הכנסת נערכה ב-1966 בטקס גדול, אותו ליוו החברים והאורחים בשירה ובריקודים. נוסח התפילה מאז הוא אשכנזי ובמקביל יש גם מניין בנוסח ספרדי שמתקיים בחדר האוכל או במדרשה לבנות.
.
==קישורים חיצוניים==
| |||