הקרב על צפת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
/* לפתע אני שומע קריאה אבינועם איפה אתה וקול סוליות נעליים ואני יודע שאלו נעליים מסומרות לא "פלמ"חיות" (לפלמ"ח היו סוליות מגומי שנחתך מצמיגי... |
/* מכיוון שלא נותרו בכיתה הראשונה לוחמים , אני משמיע זעקות לחיים לימוני שהיה כוח העתודה שאחרי לבוא ולהיכנס להסתערות, אך לשווא, אין קול ואין... |
||
שורה 105:
באותה עת ,אני עצמי, פצוע; מאגף בקפיצות על רגל ימין שלא נפגעה את שטח ההריגה של המקלע מצד שמאל שלי. בין הקפיצות אני נח ואולי אף מתעלף.
מכיוון שלא נותרו בכיתה הראשונה לוחמים, אני משמיע זעקות לחיים לימוני שהיה כוח העתודה שאחרי לבוא ולהיכנס להסתערות, אך לשווא, אין קול ואין עונה. וכך עם עלות השחר בשעה 0500 או 0600 אני מוצא עצמי בטווח של מטרים ספורים מהמקלע שאני מוטל בבור שאליו זינקתי למצוא מחסה. מה אירע באותן שעות לילה רבות שמתחילת ההתקפה ועד לירי הפיאט בבוקר, לא מחוור לי וייתכן שלא אדע לעולם. לפתע אני שומע קריאה אבינועם איפה אתה וקול סוליות נעליים ואני יודע שאלו נעליים מסומרות לא "פלמ"חיות" (לפלמ"ח היו סוליות מגומי שנחתך מצמיגי רכב) ובעקבותיהן עומד מעלי ענק (כך נראה לי ממקום מחסי) מי אתה? אני שואל והענק משיב: אבינעם, אני הפיאטיסט שלך, מה לעשות? כוון לעמדת המקלע וחסל אותה אני מצווה; אבל אבינעם, הוא משיב, אנחנו קרובים מדי למטרה ואסור לירות מטווח כזה זה מסכן אותנו. תירה כבר, אני מצווה והוא משיב : על אחריותך, נשכב דורך ברגלו את קפיץ הפיאט ויורה את הפגז היישר לעמדה שמתעופפת באוויר. שקט מוחלט משתרר.
לאחר זמן מה אני שומע את חיים לימוני חבוש כובע אוסטרלי יחד עם חיילי הכתה מתקרבים, זקופים, מה לעשות שואל חיים, חסל את מי שנשאר אני מורה, חיים מתקדם לעבר הפטמה (העמדה הדרומית במצודה) ומוצא אותה נטושה.
| |||