אורגניזם אל-אווירני – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 77:
* חיידקים רבים החיים באופן שגרתי בגוף האדם הם אל-אווירניים. לעובדה זו כמה היבטים:
** החומצה הלקטית שהחיידקים האל-אווירניים מייצרים בתהליך התסיסה מהווה יתרון לאדם: רוב החיידקים ה[[פתוגניות|פתוגניים]] (גורמי המחלות) אינם מסוגלים לחיות בסביבה חומצית. דבר זה מתרחש, למשל, ב[[נרתיק]] ה[[אישה]]: חיידקים מה[[סוג (טקסונומיה)|סוג]] ''Lactobacillus'', השוכנים באופן קבוע בנרתיק, יוצרים סביבה חומצית המרחיקה פתוגנים. תועלת ידועה אף יותר של החיידקים האל-אווירניים, היא פירוק המזון ב[[מעי]]. שתי התופעות מהוות דוגמה ל[[סימביוזה]], ובפרט: הדדיוּת.
** חיידקים בסוגים: ''Bacteroides'', {{כ}}''Clostridium'', {{כ}}''Fusobacterium'', {{כ}}''Peptostreptococcus'', {{כ}}''Porphyromonas'', {{כ}}''Prevotella'', {{כ}}''
** כל החיידקים ה[[קוליפורמים]] (המשתייכים למשפחת ה-Enterobacteriaceae, דוגמת {{כ}}''[[Escherichia coli]]'', {{כ}}''[[Klebsiella]]'', {{כ}}''[[Serratia]]'' וכן ''[[Salmonella]]'' ו-''[[Shigella]]'' הם אל-אווירניים פקולטטיביים.
** החיידקים הפתוגנים האל-אווירניים צריכים למצוא מקומות בגוף שבהם יוכלו להסתתר מאימת החמצן. כך למשל החיידק ''[[Clostridium perfringens]]'', הגורם לזיהומים קשים בפצעים ול[[נמק]], מסתתר בשכבות ה[[מוגלה]] וה[[עור]] שבפצע, ובנוסף מפריש [[רעלן|רעלנים]] המדכאים את אספקת הדם (ועמו החמצן) אל המקום, ובכך מגביר את התנאים האל-אווירניים בפצע. כדי לטפל ב[[נמק]] במצב חמור ניתן להשתמש בתא לחץ, בו הפצע (והחיידקים) נחשף לחמצן בריכוז גבוה (אם כי טיפול שגרתי יותר הוא הסרה של הרקמות הנמקות, ובמקרים חמורים - כריתת האיבר הנמק).
| |||