שהאדה – הבדלי גרסאות

ה'''שהאדה''' (ב[[ערבית]]: '''الشهادة''', תרגום מילולי: עדות) היא הכרזת האמונה ה[[אסלאם|אסלאמית]],. והיאהיא כוללת הצהרה בדבר בלעדיות (תָוְחִידתַוְחִיד ב[[ערבית]]) האל ([[אללה]] ב[[ערבית]]) ו[[נביאי האסלאם|שליחותו]] האלוהית של [[מוחמד]]. שינון השהאדה ואמירתה הוא אחד מ[[חמשת עמודי האסלאם]], שהם חמש מצוות היסוד המוטלות על כל [[מוסלמים|מוסלמי]]. המוסלמי שומע את השהאדה מדי יום, בזמן הקריאה לתפילה ובזמן ה[[תפילה]] עצמה. השהאדה נהגית גם במעמדים מיוחדים בחיי המאמין, כמו: הגעתו לבגרות, [[המרת דת|התאסלמותו]], ונפילתו למשכב. אדם ההוגה את השהאדה בקולו שלוש פעמים, מתוך כוונה כנה ובנוכחותם של שני [[עדות (הלכה)|עדים]] מוסלמים, נחשב כמי שהצטרף רשמית לקהילת המאמינים ב[[דת]] האסלאם.

שני החלקים של השאהדה נמצאים [[הקוראן|בקוראן]], אבלאולם הם אינם נמצאים זה לצד זה כמו בנוסחהבנוסח של השאהדה. גרסאות שונות של המשפט החלו להופיע [[מטבע|במטבעות]] ובמבנים בסוף [[המאה ה-7|המאה השביעית]], דבר המרמז על כך שהנוסחהשהנוסח לא אומצהאומץ כטקס דתי של אמונה עד תקופה זאת. כיתוב על [[כיפת הסלע]] (תאריך [[692]] [[ספירת הנוצרים|לספירה]]) [[ירושלים|בירושלים]] מופיע בנוסחהבנוסח ״אין אלוהים מלבד [[אללה]]; אין לו שותף איתו; [[מוחמד]] הוא שליחו של האל״. עוד וריאציה מופיעה במטבעות מהתקופה של לאחרשלאחר שלטונו של [[עבד אל-מלכ]], [[בית אומיה|מהחל׳יפותמהח'ליפות האומיית]] בצורה ״מוחמד הוא משרתו של האל ושליחו״. למרות שלא ברור מתי השאהדה נכנסה לשימוש נרחב בקרב מוסלמים, כן ברור שהמסר שהיא מבטאת היה חלק מהקוראן ומהדוקטרינה האסלמאיתהאסלאמית מהתקופות המוקדמות ביותר של האסלאם.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=James E. Lindsay|שם=Daily Life in the Medieval Islamic World|מו"ל=Greenwood Publishing Group|שנת הוצאה=2005|ISBN=9780313322709|קישור=https://books.google.co.in/books?id=6J0WnWABM34C&dq=shahada&source=gbs_navlinks_s}}}}