הבדלים בין גרסאות בדף "לשכות המודיעין של יק"א בתחום המושב"

אין תקציר עריכה
מרבית המהגרים היהודים במהלך השנים 1881-1924, כ-שני מיליון איש לערך, בחרו להגר [[ארצות הברית|לארצות הברית של אמריקה]] והיתר נדדו ל[[ארץ ישראל]], [[ארגנטינה]], [[קנדה]], [[דרום אפריקה]] ו[[אוסטרליה]].<ref name=":5" /> ההגירה היהודית הייתה חלק מתנועת הגירה רחבה הרבה יותר אשר כללה את מעברם של למעלה מ-50 מיליון מהגרים מרחבי מזרח אירופה בין השנים 1865-1915.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=גור אלרואי|שם=ההגירה היהודית לארץ ישראל ולארצות הברית בראשית המאה ה-20: ניתוח דמוגרפי|כתב עת=מגמות: רבעון למדעי ההתנהגות, 48 (2012)|עמ=463}}</ref> ההגירה היהודית ההמונית שינתה באופן משמעותי את העם היהודי מבחינה דמוגרפית, כלכלית, חברתית ותרבותית. בתקופת ההגירה הגדולה כ-72% מהמהגרים היהודים יצאו מגבולות האימפריה הרוסית, 16% יצאו מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, 4% מרומניה והיתר מאנגליה, קנדה וגרמניה.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Liebman Hersch|שם=Jewish Migrations During The Last Hundred Years|כתב עת=The Jewish People: Past And Present, vol.1, New York, 1946}}</ref> את ההגירה היהודית ההמונית של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 מייחסים החוקרים למספר סיבות עיקריות: גידול דמוגרפי משמעותי של האוכלוסייה בשטחי האימפריה הרוסית<ref>{{צ-ספר|מחבר=Barbara Anderson|שם=Human Fertility in Russia Since the Nineteenth Century|מו"ל=New Jersey|שנת הוצאה=1979|עמ=3-14}}</ref> וכתוצאה מכך היווצרות של עוני ודלות משאבים למשפחות<ref>{{צ-ספר|מחבר=גור אלרואי|שם=המהפכה השקטה: ההגירה היהודית מהאימפריה הרוסית 1875-1924|מו"ל=ירושלים|שנת הוצאה=2008|עמ=36}}</ref>, תחילתו של תהליך תיעוש נרחב בשטחים האלה החל מסוף שנות ה-70 של המאה ה-19<ref>{{צ-ספר|מחבר=Malcom E. Falkus|שם=Industrialisation of Russia: 1700-1914|מו"ל=London|שנת הוצאה=1972|עמ=51}}</ref>, מהפכה בתחום התחבורה ההמונית ופיתוח תעשיית הרכבות, והספינות<ref>{{צ-ספר|מחבר=גור אלרואי|שם=המהפכה השקטה: ההגירה היהודית מהאימפריה הרוסית 1875-1924,|מו"ל=ירושלים|שנת הוצאה=2008|עמ=41-43}}</ref>, וכן אנטישמיות ופוגרומים שהלכו והתרחבו בראשית המאה ה-20.<ref>{{צ-ספר|מחבר=John D. Klier and Shlomo Lambroza|שם=Pogroms: Anti-Jewish Violence in Modern Russian History|מו"ל=New York|שנת הוצאה=1992}}</ref> בניגוד לימינו, שבהם המהגר נדרש לדרכון ולאשרת כניסה לארץ היעד, בימים ההם לא היה צורך במסמכים אלה כלל. המהגר נדרש להוכיח שמצב בריאותו תקין ושיש בידו סכום כסף מינימלי.<ref name=":5" /> בראשית חודש ינואר של שנת 1925, סגרו הרשויות בארצות הברית את שערי ההגירה ולא אפשרו יותר כניסה חופשית לשטחי ארצות הברית. בכך הגיעה לסיומה ההגירה היהודית ההמונית לצפון אמריקה.<ref>{{צ-ספר|מחבר=גור אלרואי|שם=המהפכה השקטה: ההגירה היהודית מהאימפריה הרוסית 1875-1924|מו"ל=ירושלים|שנת הוצאה=2008|עמ=21}}</ref>
 
{{ציטוט|אנגלית=|תוכן=..אנחנו נוסעים לאמריקה! איפה היא אמריקה? – אינני יודע. רק זאת אני יודע, שהיא רחוקה, רחוקה נורא. .. כשמגיעים מפשיטים אותך שם עירום ומסתכלים לך בעיניים. אם העיניים שלך בריאות, טוב. אם לא, תיסע, במחילה, בחזרה!|מקור=שלום עליכם, מוטל בן פייסי החזן, תל אביב, 1999, עמ' 89}}
== רקע להקמת לשכות המודיעין ==
על רקע גל ההגירה הגדול של יהודי תחום המושב, הקשיים הלוגיסטיים שנלוו לכך, וכן מעשי הנוכלות הרבים במעברי הגבול ובדרכים וכן הטרגדיות המשפחתיות הגדולות, התעורר במוסדות היהודיים הצורך להיחלץ לעזרת המהגר היהודי.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=גור אלרואי|שם=ההגירה היהודית לארץ ישראל ולארצות הברית בראשית המאה העשרים: ניתוח דמוגרפי|כתב עת=מגמות: רבעון למדעי ההתנהגות, 48 (2012)|עמ=463}}</ref> קשיים גדולים אלה ובמיוחד מעשי הנוכלות של ה'סוכנים והמתווכים' קיבלו ביטוי בספרות הזמן ובמיוחד בספרו של שלום עליכם, מוטל בן פייסי החזן המתאר את קורותיה של משפחה יהודית שהיגרה מתחום המושב לארצות הברית. כך למשל בעת מעבר הגבול הרוסי, נזקקה המשפחה לסיוע של 'סוכנים' מקומיים אשר הבטיחו להעבירם את הגבול אך בפעול ניסו לשדוד אותם מרכושם.
 
{{ציטוט|אנגלית=|תוכן=פחד אלוהים.. אף הגה אנחנו לא משמיעים. אנחנו הולכים והולכים, ושום גוי אחר אנחנו עוד לא רואים.. פתאום נעצרים שי שערלים (הסוכנים) ודורשים שנגיד להם כמה כסף יש לנו. נופל עלינו פחד גדול כל כך עד שאיננו יכולים לומר מלה. יוצאת אמא ואומרת שאין לנו כסף. אומרים הם שזה שקר, שכל היהודים יש להם כסף. ושולפים שני סכינים ארוכים ומקרבים אותם לנו ישר אל הפנים.|מקור=שלום עליכם, מוטל בן פייסי החזן, תל אביב, 1999, עמ' 106}}
----[[:קובץ:///C:/Users/arik/Desktop/תוכנית רודרמן/ההגירה היהודית לארצות הברית ולארץ ישראל - גור/עבודה הכי מעודכן/עבודה אריק לידרמן.docx|[1]]] גור אלרואי, ''המהפכה השקטה: ההגירה היהודית מהאימפריה הרוסית 1875-1924'', עמ' 56.
 
[[:קובץ:///C:/Users/arik/Desktop/תוכנית רודרמן/ההגירה היהודית לארצות הברית ולארץ ישראל - גור/עבודה הכי מעודכן/עבודה אריק לידרמן.docx|[2]]] שם, עמ' 21.
 
[[:קובץ:///C:/Users/arik/Desktop/תוכנית רודרמן/ההגירה היהודית לארצות הברית ולארץ ישראל - גור/עבודה הכי מעודכן/עבודה אריק לידרמן.docx|[3]]] שלום עליכם, ''מוטל בן פייסי החזן'', תל אביב, 1999, עמ' 89.
 
== ימי נעוריה ==
ימי נעוריה של בר אדון היו מלאים בעושר חומרי רב, בזכות העסק המשפחתי המשגשג. לבר-אדון ולאחותה הייתה משרתת צמודה בבית, והמשפחה התגוררה בשכונה אמידה במרכז העיר. הוריה של בר אדון היו יהודים מתבוללים אשר שמרו וקיימו חגים ומנהגים נוצריים ולא התייחסו לעברם היהודי. בנות המשפחה הלכו בשנים האלה בהמשך לדרכם של ההורים והיו מתבוללות גם כן. בשנת 1924, נפטר אבי המשפחה ג'ורג' ממחלה פתאומית ואם המשפחה, שרה, המשיכה במלאכת גידול הבנות. היה זה זעזוע משמעותי שכן אבי המשפחה, היה גם מפרנסה העיקרי.<ref name=":0">דורון בר אדון, '''הבגד של ההורים''', 2005, עמ' 9-34</ref>
 
במהלך שנות נעוריה, בר אדון הייתה פעלתנית ונמרצת, והייתה מקובלת מאוד מבחינה חברתית. עושרה הכלכלי היחסי של משפחתה וכן יחסי האנוש והקשרים שאותם יצרה, אפשרו לה להיטמע בתוך הקהילה בה חייה. עוד במהלך ימי בית הספר הצליחה בר אדון להתקבל לאחוות נחשבות<ref name=":1">{{צ-ספר|מחבר=Dorothy Ruth Kahn|שם=Spring Up, O Well|מו"ל=H. Holt and Co|שנת הוצאה=1936|עמ=32-33}}</ref> והייתה הולכת לעתים קרובות לנשפי ריקודים ולמפגשים יוקרתיים.<ref name=":0" /> בזכות יכולותיה החברתיות, חוותה בר אדון מעט מאוד מקרים של אפליה או אנטישמיות.<ref>{{צ-ספר|מחבר=Dorothy Ruth Kahn,|שם=Spring Up, O Well|מו"ל=H. Holt and Co|שנת הוצאה=1936|עמ=32-33}}</ref>
 
עם סיום לימודי התיכון התקבלה בר אדון לעבודה בעיתון 'אטלנטיק סיטי' פרס – '[[:en:The_Press_of_Atlantic_City|Atlantic City Press]]' שם הפכה להיות כתבת מן המניין.<ref name=":2">{{צ-מאמר|מחבר=אסתר כרמל חכים|שם=שנה אחת מתוך מאה: תל אביב בשנת 1933 על פי כתבותיה של דורותי קהן|כתב עת=קשר|כרך=39|עמ=114|שנת הוצאה=2009}}</ref> במסגרת עבודתה בעיתון כתבה על נושאים מגוונים ובין היתר עסקה גם בסוגיות פוליטיות וחברתיות.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=אידה דוידוביץ|שם=הפרשנית של חיי הארץ, שנה למותה|כתב עת=דבר הפועלת|סדרה=7-8|עמ=154|שנת הוצאה=1951}}</ref>
[[קובץ:Dorothy_Bar-Adon's_Palestinian_press_card.jpg|קישור=https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Dorothy_Bar-Adon's_Palestinian_press_card.jpg|ממוזער|260x260 פיקסלים|כרטיס העיתונאית של דורותי בר אדון]]
היה זה עיסוק חריג וייחודי באותה התקופה שכן נשים בדרך כלל עסקו בכתיבה רק על סוגיות של חיי היום יום וכן בתרבות הצריכה ומשק הבית.<ref>{{cite book|title=Front Page Girls: Women Journalists in American Culture and Fiction, 1880–1930|date=2006|pages=17–18|author1=Jean Marie Lutes}}</ref>
 
== חיבור ליהדות לאור משברים אישיים ועלייה לארץ ישראל ==
 
== עבודה עיתונאית בארץ ==
עם עלייתה לארץ, הצליחה בר אדון להתקבל לעבודה בעיתון 'הפלסטיין פוסט'.<ref name=":2">{{צ-מאמר|מחבר=אסתר כרמל חכים|שם=שנה אחת מתוך מאה: תל אביב בשנת 1933 על פי כתבותיה של דורותי קהן|כתב עת=קשר|כרך=39|עמ=114|שנת הוצאה=2009}}</ref> בר אדון החלה לעבוד בעיתון חודשים ספורים לאחר השקתו. במסגרת עבודתה העיתונאית, בה שימשה במשך תקופה ככתבת היחידה<ref name=":3">{{צ-ספר|מחבר=Dorothy Ruth Kahn|שם=Zif Zif|מו"ל=Doron Bar Adon's private archive|שנת הוצאה=|עמ=2-3}}</ref> בעיתון היחיד בשפה האנגלית בארץ ישראל,<ref>גרשון אגרון, '''אסיר הנאמנות''', 1964, עמ' 64,79</ref> סיקרה בר אדון מגוון רחב של אירועים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים. לצד כתבות 'הומוריסטיות' וקלילות על חיי היום-יום, סיקרה בר אדון גם נושאים אקטואליים ופוליטיים.
 
בין יתר הדברים ובנוסף לעיסוק בעיר תל אביב, דווחה ותיעדה בר אדון את מאמצי העלייה וההעפלה לארץ, עסקה במאבק בצורר הנאצי, בחיי החלוצים בקיבוצים ובמושבים, במאבק המתפתח בין הערבים והיהודים וכן באירועים פוליטיים וחברתיים במרחב המזרח התיכון ובארצות הברית.<ref name=":2" />
99

עריכות