פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 4 בתים, לפני שנתיים
קו מפריד בטווח מספרים
בתגובה לדרישות אלה, החליט אגף החימוש של [[ג'נרל אלקטריק]] להחיות רעיון ישן: [[מקלע]] מסתובב רב קני (Gatling gun). התכנון המקורי של ה-Gatling gun דרש מקור כוח חיצוני שיסובב את הקנים (סיבוב ידית חיצונית בידי המפעיל), אך בעקבות הדור החדש של [[מנוע סילון#טורבו-סילון|מנועי טורבו-סילון]] שהותקנו במסוקי הקרב, נמצא הפתרון לבעיה: מנועים אלה הפיקו מספיק כוח חשמלי על מנת לסובב את הקנה. לפתרון זה היה יתרון נוסף: סיבוב הקנים באמצעות חשמל אמין יותר מאשר מנגנון התלוי בגזי הפליטה. עם מספר מרובה של קנים (שישה, ברוב הדגמים), קצב האש גדול באופן ניכר מתותח תופי חד-קני. למעשה, קצב האש שהתאפשר היה כה גדול, כך שניתן היה להפחית את קצב האש לכל קנה ועדיין לשמור על ביצועים מעולים מבחינת קצב האש של המערכת כולה, ולהאט את השחיקה של הקנים.
 
ב-[[1946]] זכתה החברה בחוזה הפיתוח, ותחת השם "פרויקט וולקן" התחייבה החברה לפתח נשק ששה-קני המסוגל לירות בקצב של 6,000 קליעים לדקה. למרותאף על פי שב[[אירופה]] הייתה נטייה לטובת קליבר 30 מ"מ הכבד יותר, צבא ארצות הברית בחר בתחמושת 20 מ"מ, מכיוון שהעדיף קצב אש ומהירות לוע יותר גבוהים. אב-הטיפוס הראשון של הוולקן, ה-T-171, נבחן בירי על הקרקע בשנת [[1949]].
 
מטוס הקרב הראשון שבו הותקן ה"וולקן" M61 באופן מבצעי כחלק אינטגרלי מהמטוס היה ה-[[F-104 סטארפייטר]], שנכנס לשירות ב-[[1958]]. במהלך פיתוח ה-F-104 התגלה שלוולקן היו בעיות עם שרשירי התחמושת, שנטו לתקלות בהזנה, והשאירו שאריות לא רצויות במכלול. כתגובה לכך, פותחה מערכת הזנה ללא חוליות בין פגזי השרשיר, שהותקנה בגרסה המשודרגת של הוולקן M61A1.
==תיאור==
כאמור, תותח ה-M61 הוא נשק אוטומטי מטיפוס גאטלינג: כל אחד מששת הקנים יורה פעם אחת במהלך סיבוב צבר הקנים. ריבוי הקנים מספק קצב אש גבוה ביותר (כ-100 קליעים לשנייה) ומגדיל את זמן החיים של הנשק על ידי צמצום שחיקת והתחממות הקנה עקב ירי (כל קנה נח בזמן ששאר הקנים יורים). הזמן הממוצע בין מעצורים הוא כ-10,000 יריות.
 
על אף שדגם M61 לא נכנס לשירות, אלא רק יורשו, ה-M61A1, ברוב המקומות משמיטים את הציון A1. לכן, כאשר רושמים "M61 וולקן" הכוונה היא בדרך כלל ל"M61A1 וולקן".
 
[[קובץ:Phalanx-shootingM61.jpg|ממוזער|250px|תותח וולקן, חלק ממערכת Phalanx CIWS, יורה אל עבר הים.]]
 
התכנון הראשון של ה-M61 השתמש בשרשירי תחמושת, המחוברים בחוליות. כתוצאה מכך נגרמו בעיות במנגנון ההזנה שהביאו בסופו של דבר להחלפתו של המנגנון. הנשק המקורי הוחלף מהר מאוד ב-'''M61A1''', שתוכנן לעבוד עם מערכת הזנה ללא חוליות. מערכת ההזנה יכולה להיות חד-כיוונית (פולטת תרמילים ריקים וקליעים שלא נורו) או דו-כיוונית (מחזירה אותם בחזרה ל[[מחסנית]]). חסרון של ה-M61A1 הוא שרובו מורכב ממערכת ההזנה ותוף התחמושת, דבר המקשה על התקנתו במסגרת קומפקטית במטוסי קרב. כיום, לכל יישום יש מנגנון הזנה המתוכנן במיוחד בשבילו, השוקל כ-140-190140–190 ק"ג. רוב התותחים המורכבים על מטוסי הקרב משתמשים במנגנון הזנה דו-כיווני, כיוון שהתרמילים הנפלטים עלולים לחדור למנוע ולגרום לנזק חמור, עד כדי הריסתו.
 
גרסה קלה יותר של הוולקן, ה-'''M61A2''', זהה מכנית ל-M61A1 אך בעלת קנים דקים יותר, המפחיתה את המשקל הכולל ל-91.6 ק"ג (202 ליברות).
למרות אמינותו הרבה וקצב האש האדיר שלו, בשנים האחרונות נמתחה ביקורת על הוולקן על כך ש"ביצועיו מוגבלים".
 
המאפיינים הבליסטים של פגז ה-20 מ"מ יחסית עלובים, ומתבטאים באיבוד מהיר של [[אנרגיה קינטית]], וכתוצאה מכך הדיוק והקטלניות שלו נמוכים לעומת קליעי ה-25 מ"מ וה-30 מ"מ שמועדפים על ידי חילות האוויר של [[אירופה]] ו[[רוסיה]]. מאמצים לפתח תחליף כבד יותר לוולקן נחלו עד כה הצלחה מוגבלת. [[חיל האוויר האמריקאי]] השקיע כסף רב בשנות השבעים בפיתוח תותח אוטומטי '''[[GAU-7]]''' היורה תחמושת 25 מ"מ עבור מטוס ה-[[F-15]], שמשתמש בקליעים חסרי תרמיל, אך הפרויקט נכשל וננטש לטובת הוולקן. תחליף נוסף שנוסה היה '''GAU-12 Equalizer''' שכלל 5 קנים של 25 מ"מ במקום 6 של 20 מ"מ והיה בעצם נגזרת של הוולקן. ה-GAU-12 הותקן על מטוס [[מקדונל דאגלס AV-8B הרייר II|הארייר]] AV-8B Harrier II, אך למרות שכוח האש גדל (תחמושת כבדה יותר באותה מהירות לוע) הוא עדיין לא נכנס לשימוש רחב.
 
מספר מומחים חושבים שלמרות כוח האש הגדול שלו, חסרונו של התותח המסתובב הוא הזמן שלוקח לנשק להאיץ למהירות הסיבוב המקסימלית שלו (כחצי שנייה). כתוצאה מכך, מטח של שנייה אחת יורה רק 70-7570–75 קליעים. מספר מומחים חושבים שאין בכך כדי ליצור יתרון על תותחים אוטומטיים תופיים דוגמת ה'''ADEN/DEFA''' 30mm (קליבר 30 מ"מ), שיצדיק את התוספת הרבה בסיבוכיות ובמשקל.
 
==יישומים==
ה-M61A1 וולקן הוא הבסיס למערכת ה"[[פלנקס (מערכת נשק)|פלנקס]]" US Navy Mk 15 Phalanx CIWS המשמש כתותח אוטומטי מיוצב ומערכת נגד [[טיל]]ים בספינות [[חיל הים האמריקאי]] ו[[חיל הים הישראלי]].
 
בנוסף, הוולקן הוא הנשק העיקרי של תותח הנ"מ המתנייע של [[צבא ארצות הברית]], ה-M163 VADS וכן של נגזרתו הישראלית "חובט". הוולקן יעיל כנגד מטוסים מנמיכי טוס וכלי טיס איטיים דוגמת מסוקים, אך אינו מסוגל ליירט מטוסי סילון הטסים בגובה רב, נגדם יש צורך במערכות מבוססות [[טיל]]ים. בישראל, ה"חובט" M163 שודרג לתצורת "[[מחבט (נשק)|מחבט]]" הכוללת בנוסף לתותח גם פוד המכיל 4 [[טיל קרקע-אוויר|טילי]] [[סטינגר]].
 
ב[[מבצע שלום הגליל]] ו[[האינתיפאדה השנייה]], השתמש צה"ל בתותח ה-M61A1 וולקן המותקן על גבי ה"מחבט" כנשק אפקטיבי נגד אדם שאינו גורם להרס רב בניגוד ל[[פגז]]י [[טנק|שריון]] ו[[ארטילריה]].