ח'יתאן – הבדלי גרסאות

המילה הייתה נפוצה בשבטי ערב עוד בתקופה הטרום -[[אסלאם|אסלאמית]], כבר אז שימשה המילה טקס פולחני וכנורמה לאומית (בני [[חצי האי ערב]] נקראו "אומת אל-ח'יתאן" امـّة الختان - אומת הנימולים). במאות שלאחר מות הנביא [[מוחמד]] קיבלה המילה את משמעותה הדתית ב[[שריעה]] המוסלמית. למרות שאין ב[[קוראן]] אזכור מפורש למילה, המנהג מיוחס לפסוק "זכור את ניסיונות אללה את אברהם במצוות אשר מולאו" (סורת העורב, פסוק 124), מפסוק זה נגזרת ב[[חדית']] המילה על כל הגברים. ייחוסה של המילה ל[[אברהם]] מחוזקת בקביעת ה[[חדית']] שמאז ימיו לא הקיף ערל את ה[[כעבה]].

כיום המילה נהוגה בקרב כמעט בקרב כל המוסלמים, ורובם רואים בה מצווה דתית. מקובל שטעמה הוא שמירה על ה[[היגיינה]], אותה מחייב האסלאם לצורך היטהרות לתפילה. חשיבות המילה למתאסלם נובעת מכך שלפני המילה תפילתו אינה מתקבלת, הוא אינו יכול לעלות ל[[חאג']], אינו יכול להעיד במשפט ואינו רשאי לשחוט בהמה למאכל.

האסלאם אינו קובע גיל למילה, אלא מחייב לערוך את המילה לפני שהילד הגיע לבגרות. המילה מבוצעת בגילאים שונים בתרבויות שונות - לרוב המילה מבוצעת בין היום השביעי ליום הארבעים ל[[לידה]], אבל בחברות מסוימות, בעיקר בצפון -מערב אפריקה ([[מגרב]]), המילה מבוצעת בילדים עד שנתם השביעית. על פי מסורות קדומות יש לערוך את המילה בגיל שבו עבר [[ישמעאל]] את המילה בידי אברהם - בגיל שלוש עשרה.