רב אדא בר אהבה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Snfdfk (שיחה | תרומות)
מ פירושונים
שורה 11:
==מתורתו==
===במשפט העברי===
רב אדא בר אהבה דן בחיובים המשפטיים ההדדיים שבין הבעל לאשתו. כידוע, [[מעשי ידיה]] של האשה וא, מותר מעשי ידיה של האשה שייכים לבעלה, כלומר - שווי מעשי ידיה הגדול מהסכום שהיא חייבת לעבוד - חמשחמישה סלעים. הגישה הידועה והמקובלת היא ש[[חיוב מזונות|חיוב המזונות]] היא תחת מעשי ידיה, ותחת מותר מעשי ידיה חייב הבעל לתת לה מעט [[דמי כיס]] - מעה כסף בכל שבוע לצרכים קטנים, וכן היא דעת [[רב (אמורא)|רב]], ו[[שמואל (אמורא)|שמואל]]. אך דעתו של [[רב אדא בר אהבה]] שונה, ולפיו [[חיוב מזונות]] של האשה הוא תחת מותר מעשי ידיה, ואילו המעה כסף שנותן לצרכיה הוא תחת מעשי ידיה. בתלמוד{{הערה|{{בבלי|כתובות|נח|ב}}.}} הוסבר כי הם חולקים ב[[סברא]]: לפי רב ושמואל מסתבר כי חז"ל תיקנו את חיוב המזונות שמצוי וקיים תמיד תמורת מעשי ידיה המצוי יותר (מאשר מותר מעשי ידיה שלא תמיד קיים), ואילו המעה כסף שהוא חיוב חד פעמי נתקן תמורת מותר מעשי ידיה שמצוי פחות, ולפי רב אדא בר אהבה מסתבר שחז"ל תיקנו את המעה כסף שהוא סכום קצוב תמורת מעשי ידיה שהוא סכום קצוב - חמשחמישה סלעים{{הערה|שם=סד|{{בבלי|כתובות|סד|ב}}.}}. בין שיטת רב ושמואל לשיטת רב אדא יש נפקותא הלכתית: במקרה שהבעל מעניק לאשה אוכל לצרכיה אך אינו מעניק לה מעה כסף כדמי כיס, שלפי רב ושמואל שחיוב המזונות הוא תחת מעשי ידיה, אז מעשי ידיה יהיו שייכים הלאה לבעל ורק מותר מעשי ידיה שתחת המעה כסף לא יהיה של הבעל, אך לפי רב אדא בר אהבה ההפך הוא הנכון; במקרה כזה רק מותר מעשי ידיה יהיו שייכים לבעלה, אך לא מעשי ידיה.
 
רב אדא סבר שמותר לתלמיד חכם לצאת ללמוד אצל רבו שתיים או שלוש שנים שלא ברשות. על כך אמר רבא כי החכמים סומכים על רב אדא בר אהבה ומסכנים בכך את נפשותם. הוא ציטט את הסיפור עם [[רב רחומי הראשון|רב רחומי]], אחד מתלמידיו, שנפטר בעקבות דמעה שהזילה אשתו בעקבות העדרותו מביתו{{הערה|{{בבלי|כתובות|סב|ב}}.}}.