סטמפורד ברידג' – הבדלי גרסאות

נוספו 140 בתים ,  לפני 6 שנים
אין תקציר עריכה
צ'לסי היא הקבוצה היחידה ששיחקה באצטדיון אחד, הסטמפורד ברידג'. הסטמפורד ברידג' נפתח ב-1877 כבית לקבוצת האתלטיקה של לונדון, והיה רק בשביל המטרה הזאת. ב-1904 האחים גאס וג'וסף מירס קנו את האצטדיון במטרה שהאצטדיון יארח משחקי כדורגל. האצטדיון הוצע לפולהאם אבל הם סירבו. האחים מירס חשבו למכור את האצטדיון לחברת רכבות. האדריכל [[ארצ'יבלד לייטץ']] שעיצב את האצטדיונים ה[[אצטדיון אייברוקס|אייברוקס]], ה[[סלטיק פארק]] ו[[האמפדן פארק]] הושכר במטרה לבנות את האצטדיון.
 
אצטדיון הסטמפורד ברידג' עוצב כמו קערה, והיה בעל תכולה של 100 אלף צופים. ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] נבנתה מדרגה בצד הדרומי של האצטדיון וגג שכיסה חמישית מהיציע. בסופו של דבר זה נודע בשם "Shed End", הבית של אוהדי צ'לסי הכי נאמנים וקולניים, בעיקר ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]], ה-70 וה-80.
 
במהלך שנות ה-60 וה-70, צ'לסי תיכננה לבנות אצטדיון בעל 50 אלף מקומות ישיבה. העבודה החלה ביציע המזרחי בתחילת [[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]], אך העלויות הגבוהות שכמעט גרמו לצ'לסי לפשוט את הרגל הובילו להפסקת העבודות ולמכירת הבעלות על השטח. אחרי מאבק משפטי ארוך, רק באמצע [[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] העתיד של האצטדיון היה מובטח והעבודות התחדשו. החלקים הצפוניים, המערביים והדרומיים הפכו למקומות ישיבה והובאו יותר קרוב למגרש.
 
הבעלות על הסטמפורד ברידג' ועל זכויות השם צ'לסי שייכות לארגון ה-"Chelsea Pitch Owners" שבו האוהדים מחזיקים במניות. ה-CPO נוצר כדי שהאצטדיון לא ימכר בשנית. משמעות הדבר היא שלא ניתן להעביר את הקבוצה למקום אחר ולהמשיך להשתמש בשם Chelsea FC.