הבדלים בין גרסאות בדף "המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה"

אין תקציר עריכה
מ
 
[[קובץ:Shmuel Mikunis.jpeg|שמאל|ממוזער|150px|שמואל מיקוניס, מזכ"ל המפלגה לאחר הפילוג]]
בשנת [[1943]] שוב חל משבר בקרב המפלגה. העילות לפילוג הפעם היו עמדות המפלגה בעניין הגיוס ל[[הבריגדה היהודית|בריגדה היהודית]] ובעניין שיתוף הפעולה עם ההסתדרות בשביתות והפגנות, שהוביל לסילוק המפלגה מהקומינטרן. היהודים, בהנהגת המזכ"ל [[שמואל מיקוניס]], [[מאיר וילנר]] ו[[אסתר וילנסקה]] המשיכו לקיים בשנים [[1943]]-[[1948]] את הפק"פ ולהחזיק בעמדות דומות לאלה של קבוצת אמת ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]]. חברי הפק"פ היהודים השתתפו בבחירות ל[[אספת הנבחרים]] בשנת [[1944]] תחת השם "רשימה דמוקרטית עממית", וזכו בשלושה מנדטים (שמואל מיקוניס, אסתר וילנסקה ו[[אליהו דרוקמן]]) ונציגיהם ישבו ב[[מועצת העם]] ([[1947]]-[[1948]]). [[מאיר וילנר]] אף חתם על [[מגילת העצמאות]]. חברי המפלגה הערבים, ובראשם [[אמיל חביבי]], [[תופיק טובי]], [[אמיל תומא]] ו[[בולוס פרח]], ייסדו בשנת [[1943]] את [[הליגה לשחרור לאומי]].
 
בעקבות שינוי עמדתה של ברית המועצות משלילת מדינה יהודית לתמיכה בהקמתה, שבאה לביטוי בנאום [[גרומיקו]] ב[[או"ם]] ב-[[1947]], שינו פק"פ והליגה לשחרור לאומי את עמדתם ותמכו בהקמת שתי מדינות דמוקרטיות ועצמאיות, ערבית ויהודית, זו לצד זו. התנועה הקומוניסטית הכירה בכך שהארץ הפכה לדו לאומית ולכן לכל עם זכות להגדרה עצמית.