הבדלים בין גרסאות בדף "המפלגה הליברלית הישראלית"

מ
(←‏היסטוריה: מחיקת מה שנראה כהעתקה)
מ (בוט החלפות: הייתה)
גישושים למיזוג בין הציונים–הכלליים ו[[המפלגה הפרוגרסיבית]] נעשו על ידי [[נחום גולדמן]] בין סוף 1953 לקיץ 1954. גולדמן ניהל שיחות עם [[יוסף סרלין]] ו[[פנחס רוזן]] כדי לגבש גוש פרלמנטרי של שתי המפלגות שיפעל במשותף כשלב ראשון לקראת איחוד{{הערה|שם=רולבנט|{{דבר|ש. רולבנט|גבורים נופלים תחילה|1954/06/11|00206}}}}{{הערה|פלתיאל, המפלגה הפרוגרסיבית, עמ' 340-335}}
 
בציונים הכלליים תמכו בהצעה, וכך גם [[פנחס רוזן]], אולם בקרב [[העובד הציוני]] היתההייתה התנגדות עזה, והרעיון נדחה.
 
כמפלגה עצמאית כיהנה המפלגה ב[[הכנסת|כנסת]] ה-4 (מ-[[1959]], בזמן כהונתה התאחדו שתי הסיעות הנ"ל) עם יצוג של 14 חברי כנסת, ולאחר [[הבחירות לכנסת החמישית]] ב-[[1961]] בהן התמודדה לראשונה, זכתה להישג נאה, עם 17 חברי כנסת. המפלגה הליברלית היוותה חלק מהאופוזיציה לממשלת [[מפא"י]] באותם ימים. באפריל [[1965]] התאחדה המפלגה הליברלית עם [[תנועת החירות]] לגוש פרלמנטרי משותף - "[[גח"ל]]", גוש חירות ליברלים. על רקע איחוד זה פרשו מן המפלגה הליברלית חברים רבים שהגיעו מן המפלגה הפרוגרסיבית, והקימו את [[ליברלים עצמאיים|המפלגה הליברלית העצמאית]]. בראש המפלגה עמד אותם ימים [[פרץ ברנשטיין]]. לאחר הקמת גח"ל התחזקו הסממנים הרעיוניים הימניים במפלגה. ב-[[1971]] נבחר ליו"ר המפלגה [[יוסף ספיר]]. החליף אותו בתפקיד [[אלימלך רימלט]], וזאת עד [[1975]].