באריוגנזה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Yoav Nachtailer (שיחה | תרומות)
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1לוויינים
שורה 26:
 
# <ins>[[סינתזה גרעינית קדמונית]] </ins> היא השלב הבא בהתפתחות היקום לאחר היווצרות הבאריונים. שלב זה של ההיסטוריה של היקום מתחיל כשנייה אחת לאחר המפץ הגדול, כאשר טמפרטורת היקום יורדת אל מתחת למיליארד מעלות [[קלווין]], ומסתיים כ[[סטיבן ויינברג|שלוש דקות]] לאחר מכן. בשלב זה מתרחשות ראקציות גרעיניות: [[נייטרון|נייטרונים]] ו[[פרוטון|פרוטונים]] עוברים תהליך של [[היתוך גרעיני]] ויוצרים את היסודות הקלים המרכיבים את היקום המוקדם. היסודות שנוצרים בשלב זה הם [[דאוטריום]] ([[איזוטופ]] של [[מימן]]), [[הליום]]-4 ו[[הליום]]-3, ו[[ליתיום]]. בנוסף ליסודות שנוצרו, היסוד העיקרי שמרכיב את היקום הוא [[מימן]], שהוא בעצם [[פרוטון]] בודד שלא עבר ראקציה גרעינית. חישובים מראים כי היחס בין מספר [[אטום|אטומי]] היסודות החדשים לבין מספר [[אטום|אטומי]] ה[[מימן]] תלוי בעיקר בפרמטר האסימטריה <math>\eta_B</math>. מתוך תצפיות [[אסטרופיזיקה|אסטרופיזיקליות]] ניתן למדוד את היחס בין ה[[יסוד]]ות השונים, ומכאן לחשב את פרמטר האסימטריה <math>\eta_B</math>.
# <ins> [[קרינת הרקע הקוסמית]]</ins> היא קרינה הנפלטת מכל כיוון ואל כל כיוון ב[[יקום]]. קרינה זו התחילה להתפשט בערך כ-380,000 שנה לאחר [[המפץ הגדול]], כאשר טמפרטורת היקום ירדה מתחת ל-4000 מעלות [[קלווין]]. בשלב זה של התפתחות ה[[יקום]] אטומי מימן התחברו לאלקטרונים ויצרו לראשונה בתולדות היקום מימן נייטרלי. מכיוון שאור אינו יכול לעבור דרך חלקיקים טעונים, לפני שלב זה היקום היה אטוּם לאור וניתן היה לתאר אותו כבליל של חומר וקרינה, בעוד שלאחר שלב זה היקום נהפך לשקוף ו[[קרינת הרקע הקוסמית]] התחילה להתפשט לכל עבר. [[קרינת הרקע הקוסמית]] היא כמעט אחידה לחלוטין, כלומר אל כל כיוון אליו נסתכל בשמיים [[אורך גל|אורך הגל]] של הקרינה זהה. החל משנות התשעים נשלחו לחלל מספר לוויניםלוויינים רגישים במיוחד, אשר לראשונה הצליחו למדוד את אי האחידות המזערית של קרינה זו. אי האחידות של הקרינה נובעת מגלי קול שהתפשטו ביקום במהלך היותו בליל של קרינה וחומר. כיום בעזרת מדידת אי האחידות של הקרינה ניתן לחשב את אורך הגל של אותם גלי קול. ישנו קשר בין תכונות גלי הקול שהתפשטו ביקום המוקדם לבין האסימטריה הבאריונית ממנו ניתן לחשב את פרמטר האסימטריה.
 
על אף ששיטת המדידה הראשונה תלויה בהרכבו הכימי של היקום ושיטת המדידה השנייה תלויה בתכונות הקרינה של היקום, שתי המדידות נותנות את אותה התוצאה עבור פרמטר האסימטריה:<center><math> 5.7 \times 10^{-10} < \eta_B < 6.7 \times 10^{-10} </math></center>.