היבריס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
מ שוחזר מעריכות של 84.109.188.235 (שיחה) לעריכה האחרונה של שמזן
שורה 4:
ב[[מיתולוגיה יוונית|מיתולוגיה היוונית]] הייתה היבריס [[נימפה]], אשר יצרה ביחד עם [[הרמס]] את האל־למחצה [[פאן]].
 
== משמעותו הקלאסית של ההיבריס ==
 
[[אריסטו]] הגדיר את רגש ההיבריס כך: "ההיבריס הוא עשייתם של דברים או אמירתם במטרה להשפיל את מושאם, לא לשם רווח כלשהו לאומרם, אלא לשם סיפוק עצמי בלבד. ההיבריס אינו נועד לנקום עלבונות מן העבר; זוהי הנקמה. ההנאה שבהיבריס, זו סיבתה: בני האדם סבורים שאם ינהגו בגסות בזולתם, קרנם תעלה".{{הערה|1=[[אריסטו]] ''רטוריקה'' 1378b (תרגום אנגלי והמקור היווני נמצאים ב- [http://www.perseus.tufts.edu/cgi-bin/ptext?doc=Perseus%3Atext%3A1999.01.0060&layout=&loc=2.2.1 פרויקט פרזאוס]).}}
 
להבנת ההגדרה הזו, חשובים המושגים היוונים של [[כבוד]] (טימֵה) ושל [[בושה]]. לפי השקפתו של אריסטו, מעשה של היבריס הוא מעשה המבייש את קורבנו על לא-עוול-בכפו, למען מילוי הסיפוק של עושה המעשה.
 
ההיבריס היה פשע ב[[אתונה]] הקלאסית. עבירות ההיבריס כללו עבירות שונות, למשל כאלה שהיו נקראות בימינו תקיפה, [[תקיפה מינית]], הונאה ו[[גניבה]]. שני מקרים מפורסמים מופיעים בנאומיו של [[דמוסתנס]]. הראשון הוא מקרה שבו חבט [[מדיאס]] באגרופו בפניו של דמוסתנס בתיאטרון (מתוך "נגד מדיאס"). המקרה השני, מתוך "נגד קונון", הוא מקרה שבו נאשם תקף אדם אחר וקרא מעליו קריאות כשל תרנגול; ההיבריס מתגלה במקרה הזה יותר בקריאות המעליבות מאשר בתקיפה עצמה.
 
מקרים מוקדמים של היבריס בספרות היוונית הקלאסית של [[הומרוס]]: אצל [[אודיסאוס]] ואנשיו ב[[איליאדה]] שלא הכירו תודה לאלים ובמיוחד ל[[פוסידון]] - אל הים על ניצחונם הגדול ב[[טרויה]]. דבר שגרם למסע יסורים בלב ים, שבו כולם למעט אודיסאוס (שאתנה מגינה עליו) נהרגו. ואצל מחזריה החוצפנים של [[פנלופה]], ב[[אודיסיאה]], שנאלצו לשלם בסוף במותם, על הסגת הגבול היהירה שלהם בביתו של אודיסיאוס.
 
ההיבריס מתואר לעתים קרובות בתור שגיאתן (άμαρτία) של הדמויות ב[[טרגדיה]] היוונית, והסיבה לחורבנם, או ה[[נמסיס]] שלהן. אלא שה[[טרגדיה]] מייצגת רק חלק קטן ממקרי ההיבריס בספרות היוונית, וברוב המקרים ההיבריס מתייחס לעבירות ש[[בין אדם לחברו]]. כיום ידוע שהיוונים לא חשבו על פי רוב על ההיבריס כעל עניין דתי שהאלים מענישים בגללו.
"ההיבריס הוא עשייתם של דברים או אמירתם במטרה להשפיל את מושאם, לא לשם רווח כלשהו לאומרם, אלא לשם סיפוק עצמי בלבד. ההיבריס אינו נועד לנקום עלבונות מן העבר; זוהי הנקמה. ההנאה שבהיבריס.
 
ה[[משנה]] ב[[מסכת אבות]] מזהירה על כך: "אל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו".{{הערה|{{משנה|אבות|ד|יח}}}} ההגדרה המקובלת ב[[ספרות תורנית|ספרות התורנית]] היא: "המתכבד בקלון חבירו", שעל פי חז"ל אין לו חלק ל[[עולם הבא]].{{הערה|{{ירושלמי|חגיגה|ב|א}}; וראו {{רמב"ם||דעות|ו|ג}}}}
להבנת ההגדרה הזו, חשובים המושגים וברוב המקרים ההיבריס מתייחס לעבירות שבין אדם לחברו.
 
המשנה מסכת אבות מזהירה על כך: "אל תשתדל לראותו בשעת חולשתו "המתכבד בקלון חבירו", שעל פי חז"ל אין לו חלק לעולם הבא.
 
== משמעותו המודרנית של ההיבריס ==