היבריס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מ שוחזר מעריכות של 84.109.188.235 (שיחה) לעריכה האחרונה של שמזן |
||
שורה 4:
ב[[מיתולוגיה יוונית|מיתולוגיה היוונית]] הייתה היבריס [[נימפה]], אשר יצרה ביחד עם [[הרמס]] את האל־למחצה [[פאן]].
== משמעותו הקלאסית של ההיבריס ==
[[אריסטו]] הגדיר את רגש ההיבריס כך: "ההיבריס הוא עשייתם של דברים או אמירתם במטרה להשפיל את מושאם, לא לשם רווח כלשהו לאומרם, אלא לשם סיפוק עצמי בלבד. ההיבריס אינו נועד לנקום עלבונות מן העבר; זוהי הנקמה. ההנאה שבהיבריס, זו סיבתה: בני האדם סבורים שאם ינהגו בגסות בזולתם, קרנם תעלה".{{הערה|1=[[אריסטו]] ''רטוריקה'' 1378b (תרגום אנגלי והמקור היווני נמצאים ב- [http://www.perseus.tufts.edu/cgi-bin/ptext?doc=Perseus%3Atext%3A1999.01.0060&layout=&loc=2.2.1 פרויקט פרזאוס]).}} ▼
להבנת ההגדרה הזו, חשובים המושגים היוונים של [[כבוד]] (טימֵה) ושל [[בושה]]. לפי השקפתו של אריסטו, מעשה של היבריס הוא מעשה המבייש את קורבנו על לא-עוול-בכפו, למען מילוי הסיפוק של עושה המעשה.
ההיבריס היה פשע ב[[אתונה]] הקלאסית. עבירות ההיבריס כללו עבירות שונות, למשל כאלה שהיו נקראות בימינו תקיפה, [[תקיפה מינית]], הונאה ו[[גניבה]]. שני מקרים מפורסמים מופיעים בנאומיו של [[דמוסתנס]]. הראשון הוא מקרה שבו חבט [[מדיאס]] באגרופו בפניו של דמוסתנס בתיאטרון (מתוך "נגד מדיאס"). המקרה השני, מתוך "נגד קונון", הוא מקרה שבו נאשם תקף אדם אחר וקרא מעליו קריאות כשל תרנגול; ההיבריס מתגלה במקרה הזה יותר בקריאות המעליבות מאשר בתקיפה עצמה.
מקרים מוקדמים של היבריס בספרות היוונית הקלאסית של [[הומרוס]]: אצל [[אודיסאוס]] ואנשיו ב[[איליאדה]] שלא הכירו תודה לאלים ובמיוחד ל[[פוסידון]] - אל הים על ניצחונם הגדול ב[[טרויה]]. דבר שגרם למסע יסורים בלב ים, שבו כולם למעט אודיסאוס (שאתנה מגינה עליו) נהרגו. ואצל מחזריה החוצפנים של [[פנלופה]], ב[[אודיסיאה]], שנאלצו לשלם בסוף במותם, על הסגת הגבול היהירה שלהם בביתו של אודיסיאוס.
ההיבריס מתואר לעתים קרובות בתור שגיאתן (άμαρτία) של הדמויות ב[[טרגדיה]] היוונית, והסיבה לחורבנם, או ה[[נמסיס]] שלהן. אלא שה[[טרגדיה]] מייצגת רק חלק קטן ממקרי ההיבריס בספרות היוונית, וברוב המקרים ההיבריס מתייחס לעבירות ש[[בין אדם לחברו]]. כיום ידוע שהיוונים לא חשבו על פי רוב על ההיבריס כעל עניין דתי שהאלים מענישים בגללו.
▲"ההיבריס הוא עשייתם של דברים או אמירתם במטרה להשפיל את מושאם, לא לשם רווח כלשהו לאומרם, אלא לשם סיפוק עצמי בלבד. ההיבריס אינו נועד לנקום עלבונות מן העבר; זוהי הנקמה. ההנאה שבהיבריס.
ה[[משנה]] ב[[מסכת אבות]] מזהירה על כך: "אל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו".{{הערה|{{משנה|אבות|ד|יח}}}} ההגדרה המקובלת ב[[ספרות תורנית|ספרות התורנית]] היא: "המתכבד בקלון חבירו", שעל פי חז"ל אין לו חלק ל[[עולם הבא]].{{הערה|{{ירושלמי|חגיגה|ב|א}}; וראו {{רמב"ם||דעות|ו|ג}}}}
== משמעותו המודרנית של ההיבריס ==
|