מעשר כספים – הבדלי גרסאות

הציטוט של התוספות אינו נמצא במהדורת הספרי שלנו ולכן לא הובא כמקור מחייב למנהג ברוב ספרי ההלכה, כולל ה[[שולחן ערוך]]. [[אחרונים|האחרונים]] נחלקו בתוקפו של המנהג - בעל הבית חדש ([[הב"ח]]) טוען כי מעשר כספים הינו בגדר [[מידת חסידות]] בלבד ואינו חובה הלכתית{{הערה|1=יורה דעה סימן שלא}}. לעומתו בעל הטורי זהב ([[דוד הלוי סגל]]) רואה במעשר כספים דין מחייב כחלק ממצוות [[מעשר עני]]. בעקבות ההשוואה למעשר עני יש שפירשו את דברי הט"ז לומר שמעשר כספים נוהג [[מדאורייתא]] אך יש שחלקו על הבנה זו וסבורים שגם לדעתו החיוב הוא [[מדרבנן]] בלבד{{הערה|1=[[שו"ת]] [[ציץ אליעזר]] חלק ט סימן א}}.

מקור אחר לרעיון המעשר נמצא בשיערוך של [[צדקה (יהדות)|מצוות הצדקה הכללית]]. [[פוסק הלכה|הפוסקים]]{{הערה|1=הלכות מתנות עניים ל[[רמב"ם]], ז ה}} כתבו כי נתינת עשירית הנכסים מוגדרת כמידה בינונית לצדקה. נמצא כי מי שלא הביא דין נפרד של מעשר כספים סבור שבכדי לצאת ידי חובת הצדקה במידה בינונית (כשפחות מזה נחשב כ-עיןכעין רעה), יש להפריש עשירית למטרה זו.

הבדלי הגישות בפרטי הלכות מעשר כספים אצל הפוסקים השונים נובעים מההבדל במקור הדין. אלו שרואים במעשר חובה או מנהג נפרד מדין הצדקה הכללי יטו להתיר להשתמש בכסף למגוון יעדים רחב ביניהם מצוות שונות, צורכי ציבור ועוד{{הערה|1=[[שפתי כהן|ש"ך]], דוד הלוי סגל יורה דעה רמט}}. לעומת זאת ראיית הדין כחלק ממצוות הצדקה גוררת ממילא צמצמוםצמצום יעוד הכסף לצורכי עניים בלבד כפי שמתבקש מהגדרת המושג צדקה{{הערה|1=[[רמ"א]], יורה דעה רמט א}}. כמו כן דרך חישוב העשירית (מהקרן או רק מהרווח) ישתנה בהתאם להבדלי הגישה.{{מקור}}

למרות שנותן המעשר איננו מצפה לתמורה מוחשית עבור נדיבותו, הרי שבתנשב[[תנ"ך]] ובמקורות נוספים מקובלת התפיסה כי מתן מעשר יוצר תמורה לנותן, אם כי תמורה שאינה תמיד מוחשית או מיידית.

בספר [[מלאכי]] פרק ג' נכתב על כך במפורש: "הביאו נא את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמיים והריקותי לכם ברכה עד בלי די ".