הבדלים בין גרסאות בדף "הורטיוס"

נוספו 34 בתים ,  לפני 4 שנים
מ
(←‏יצירותיו: החזרת חלק מפסקה שנמחקה; הסרת קישורים עודפים)
תגית: גרשיים שגויים
מ (←‏יצירותיו: תקלדה)
האפודות: בשנת [[31 לפנה"ס]] פרסם הורטיוס 17 שירים שכונו "אפודות" (Epodi) בשל המבנה המיוחד שלהן: שורה ארוכה, ולאחריה – שורה קצרה. הורטיוס כינה את האפודות בשם "יאמבים" (Iambi).{{הערה|נתן שפיגל, ''הוראטיוס: האיש ויצירתו'' עמ' 29}} בכתיבת האפודות הושפע הורטיוס מסגנונו הלעגני של המשורר היווני הקדום [[ארכילוכוס מפארוס]], שחי במאה השביעית לפנה"ס.{{הערה|רחל בירנבאום, ''הוראטיוס: שירים (האודות)'' עמ' 3}} האפודות עסקו בנושאים מגוונים, מסיפורי אהבה ועד למלחמות-האזרחים בתקופתו.{{הערה|נתן שפיגל, ''הוראטיוס: האיש ויצירתו'' עמ' 39}}
 
הסאטירות (Saturae): עשר הסאטירות הראשונות התפרסמו בספר בשנת [[35 לפנה"ס]], ושמונה נוספות יצאו בשנת [[30_לפנה30 לפנה"ס]].{{הערה|נתן שפיגל, ''הוראטיוס: האיש ויצירתו'' עמ' 41}} הורטיוס כינה את הסאטירות שלו בשם "שיחות" (Sermones).{{הערה|רחל בירנבאום, ''הוראטיוס: שירים (האודות)'' עמ' 3 }} את הסאטירות חיבר הורטיוס בהשראתו של [[לוקיליוס]], מחבר סאטירות רומי שחי במאה ה-2 לפנה"ס.{{הערה|רחל בירנבאום, ''הוראטיוס: שירים (האודות)'' עמ' 3 }} בניגוד לסאטירה של לוקיליוס הורטיוס לא עסק בסאטירה שלו בפוליטיקה, אלא שם ללעג בעיות שרווחו בחברה בזמנו, כגון: רדיפת-בצע, קמצנות, שחיתות ועוד.{{הערה|נתן שפיגל, ''הוראטיוס: האיש ויצירתו'', עמ' 42}} בשלוש מתוך עשר הסאטירות הראשונות שכתב מוזכרים [[יהודים]] (וזו היא היצירה הראשונה והיחידה בה הורטיוס מזכיר יהודים, כנראה בעקבות כיבוש [[ירושלים]] על ידי [[גאיוס סוסיוס]] בשנת 37 לפנה"ס).{{הערה|דבורה גילולה, "הלצות על יהודים בספרות הרומית", בתוך: [מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי] עמ' 8}}
 
בשנת [[35 לפנה"ס]] הורטיוס הקדיש את ספר הסאטירות הראשון שלו למאיקנאס, ובתור הוקרת תודה העניק לו מאיקנאס אחוזה קטנה, שמיקומה 25 [[מיל (יחידת מידה)|מיל]] צפונית ל[[רומא]] (אחוזה זו מוזכרת רבות ביצירותיו). מנקודה זו והלאה הורטיוס חילק את זמנו בין האחוזה לבין רומא. בנוסף, ייתכן שנכח ב[[קרב אקטיום]] בשנת [[31 לפנה"ס]].
 
שלושת ספרי השירה הראשונים שפורסמו סביב שנת [[23 לפנה"ס]] הם שהביאו להורטיוס את תהילתו כמשורר. בספר הראשון הורטיוס מקדיש את שלושת השירים הראשונים למאיקנאס, ל[[אוגוסטוס]] ול[[ורגיליוס]].{{הערה|רחל בירנבאום, ''הוראטיוס: שירים (האודות)'' עמ' 8 }} השירים הינם בעלי איזון – הורטיוס משתמש בחוש מידה ומאזן בין עצב ושמחה. השיר האחרון בספר השלישי הוא צוואתו, שבה חוזה הורטיוס לעצמו תהילת נצח.{{הערה|נתן שפיגל, ''הוראטיוס: האיש ויצירתו'', עמ' 30}}
 
האיגרות: לאחר פרסום ספרי השירה שב הורטיוס לכתוב "שיחות" (sermones), שבהמשך קיבלו את השם "איגרות" (Epistulae).{{הערה|נתן שפיגל, ''הוראטיוס: האיש ויצירתו'', עמ' 111}} ספר האיגרות הראשון פורסם בשנת 20 לפנה"ס לערך, והספר השני פורסם בין השנים 13-17 לפנה"ס. כתיבה זו של שירה במגוון נושאים, בצורה של איגרות לאישים ידועים, הייתה חדשנית. הספר הראשון הוקדש למאיקונאס. הוא עוסק בהנהגה נכונה ובספרות. הספר השני כולל שלוש איגרות. הראשונה, לאגוסטוס, דנה במצב השירה הרומית. הורטיוס טוען באיגרת כי לדרמה אין סיכוי לשגשג, ושעל כן, על אגוסטוס לתמוך בשירה. האיגרת השניה מופנית ליוליוס פלורוס (Iulius Floras), ובה הורטיוס מנסה להרחיקו מהשירה כיוון שהיא רוויה בכזב ובצביעות. האיגרת השלישית ידוע בשם האיגרת אל הפיסונים (Epistula Ad Pisones), וכן בשם "(על) [[על אמנות הפיוט|אמנות הפיוט]]" ([[ארס פואטיקה]]). איגרת זו מופנית אל פיסו (piso) ואל שני בניו. היא נחשבת למסמך החשוב ביותר של ביקורת הספרות ב{{ה|עת העתיקה}}, והשפיעה רבות על התפתחות ביקורת הספרות האירופית. ביטויים, פתגמים ומונחים ששאולים ממנה משמשים עד היום בביקורת הספרות האירופית.{{הערה|רחל בירנבאום, ''הוראטיוס: שירים (האודות)'' עמ' 8-9}} דוגמה לדבר: "אף הומרוס הטוב לפעמים מתנמנם".{{הערה|טור 359 Bonus dormitat Homerus}}
 
שיר היובל: בשנת [[44 לפנה"ס]], לאחר רצח [[יוליוס קיסר]], הופיע בשמים כוכב שביט. החוזים במזלות פרשו זאת כאות המבשר על תחילתה של המאה החדשה. עקב המצב ששרר אז במדינה נדחו החגיגות. בשנת [[17 לפנה"ס]], לאחר שהבטיח אוגוסטוס את הגבולות, הוא ערך את "חגיגות-המאה". חגיגות אלו נערכו בעבר בשנים 249, ו-146 לפנה"ס. הן סימלו את סופה של המאה, ואת תחילתה של מאה חדשה, שכולם קיוו שתהיה טובה מהמאה שלפניה. אוגוסטוס הטיל על הורטיוס לכתוב המנון לאומי לרגל החגיגה. ההמנון שכתב הורטיוס פונה אל האלים בבקשה שיעתירו חסד על רומא, ומהלל את אוגוסטוס. כתיבת המנון זה גרמה לכך שהורטיוס הוכר כמשוררה הלאומי של רומא (Romanae Fidicen Lyrae).{{הערה|נתן שפיגל, ''הוראטיוס: האיש ויצירתו'' עמ' 133-135}}