הבדלים בין גרסאות בדף "רפאל (צייר)"

הוסרו 34 בתים ,  לפני 3 שנים
קו מפריד בטווח מספרים, הסרת קישורים עודפים
מ (בוט החלפות: ריאלי\1)
(קו מפריד בטווח מספרים, הסרת קישורים עודפים)
רפאל עבר לפרוג'ה, שם יצר בארבע השנים הבאות מספר עבודות שהשפעתו של פרוג'ינו ניכרת בהן. עבודתו המתועדת הראשונה הייתה ציור מזבח לכנסיית סן ניקולה דה טולנטינו בצ'יטה די קסטלו שליד פרוג'ה. עבודה זו הוזמנה בשנת [[1500]] והושלמה שנה לאחר מכן. העבודה ניזוקה קשה ב[[רעידת אדמה]] בשנת [[1789]] ורק קטעים ממנה נותרו בפינקוטקה טוסיו מרטניג'ו ב[[ברשה]], ב[[מוזיאון הלובר|לובר]] ובאוספים פרטיים ברחבי העולם. יצירה זו, כמו גם הציור [[סבסטיאן הקדוש]] משנת [[1501]] משקפים את השליטה החלקית שהייתה אז לרפאל בחלק מהתנוחות ואת השפעתו הניכרת של פרוג'ינו.
 
עבודות חשובות אחרות של רפאל מאותה תקופה היו הצליבה מצ'יטה די קסטלו{{הערה|1=[http://www.abcgallery.com/R/raphael/raphael2.html תמונה בגלריית אולגה]}} (1502-1503), מספר ציורי מדונות, שלוש הגרציות, וציורי מיכאל וג'ורג'ו הקדוש, אך גולת הכותרת של התקופה היו עבודות המזבח בקפלת אודי{{הערה|1=[http://www.abcgallery.com/R/raphael/raphael3.html התמונה בגלריית אולגה]}} 1503-1504 בכנסיית סן פרנצ'סקו שבפרוג'ה ו"נישואי הבתולה" משנת [[1504]]. המזבח, שנבנה כתחנות בחייה של מריה (הבשורה, הערצת המאגים, ההצגה בהיכל, והכתרת מריה בגן עדן) שיקף את יכולתו הגוברת והולכת של רפאל לשלוט בנושאים מורכבים ובכמות גדולה של דמויות הנעות בחלל. נישואי הבתולה (ה-Sposalizio){{הערה|1=[http://www.abcgallery.com/R/raphael/raphael7.html התמונה בגלריית אולגה]}} נוצרה בהשראת תמונת "[[ישו מעניק את מפתחות השמים לפטרוס]]" של פרוג'ינו משנת [[1481]]-[[1482]] (ראו [http://www.abcgallery.com/P/perugino/perugino6.html כאן]) ובהשראה ישירה יותר של תמונת נישואי הבתולה של [[פייטרו פרוג'ינו|פרוג'ינו]]{{הערה|1=[http://www.abcgallery.com/P/perugino/perugino1.html התמונה בגלריית אולגה]}}, שנוצרה באותן שנים בהן צייר רפאלו את תמונתו. ההשוואה בין שתי התמונות מבהירה לחלוטין שבשלב זה כבר מפגין רפאל בן העשרים ואחת כשרון העולה במידה ניכרת על זה של רבו, במיוחד ביכולתו להציג דמויות ומערך קומפוזיציוני משכנע.
 
ב-[[1504]] עבר רפאל ל[[פירנצה]] ובה התמקד ביצירותיהם של האמנים הגדולים שקדמו לו ובעיקר של [[לאונרדו דה וינצ'י]] ו[[מיכלאנג'לו]]. ב-[[1508]], כשהוא בן 25, יצא לו מוניטין בשל ציוריו. האפיפיור [[יוליוס השני]] הזמין אותו כדי לצייר בציורי [[פרסקו]] את אחד מאולמות [[קריית הוותיקן]]. רפאל צייר ציורי קיר גדולים בחדרים רבים בוותיקן. בציור הנודע "[[אסכולת אתונה]]" נראים חשובי ה[[פילוסוף|פילוסופים]], ובראשם [[אפלטון]] ו[[אריסטו]].
== "אסכולת אתונה" ==
{{הפניה לערך מורחב|אסכולת אתונה}}
רפאל היה צייר צעיר יחסית אך ידוע, זכה לשבחים ברחבי [[איטליה]]. הגם שהיה בעל קשרים מעטים בעולם האמנים, התחבב רפאל על אנשי ה[[בורגנות]] העשירה שהיו נוהגים להזמין ממנו ציורים. הדבר זימן לו אפשרויות טובות לביטוי. בעזרת קרוב משפחתו, האדריכל [[דונטו ברמנטה|ברמנטה]], הוזמן רפאל על ידי ה[[אפיפיור]] ל[[רומא]]. האפיפיור הזמין את מיטב אמני התקופה לבניית רומא החדשה, ודרש מרפאל שיכיר את [[רומא העתיקה]] והמודרנית, לפני שיקבל לידיו כל עבודה. ימים שלמים התבונן רפאל בעבודות החופרים, אשר חשפו פסלים ומבנים מתקופת רומא העתיקה. נמצאו פנקסי טיוטה של רפאל, ובהם ניסיונותיו בשרטוט דמויות שונות שתכנן לציוריו. ה[[פרסקו]]הפרסקו, ציור הקיר, "האסכולה של אתונה", בוצע על ידי רפאל במשכנו החדש של האפיפיור. נושאי הציורים נבחרו על ידי האפיפיור בעצמו. ארבעת החדרים העיקרים היו אולמות ענקיים, כל אחד כ-100 מ"ר. על רפאל הוטל לכסות בציורי פרסקו - ציור על הקיר, את התקרה ואת ארבעת הקירות של כל אחד מהאולמות. ה"אסכולה של אתונה" צויר בחדר שנקרא "דה לה סינייטורה", פירושו באיטלקית ה"חותם", אולם זה שימש כ[[בית משפט|בית דין]] של האפיפיור ובו היו נחתמים פסקי הדין המרשיעים והמזכים. כאן היה על רפאל לתאר את ארבע הדרכים באמצעותן יוכל אדם לרכוש לו תהילה: ה[[תאולוגיה]] – חקר האלוהות, ה[[פילוסופיה]] – בקשת האמת, ה[[צדק (מוסר)|צדק]] – כיבוד החוקים, ה[[שירה]] – ביטוי הדמיון. כל גיבורי הספרות מן התקופות הקלסיות והנוצריות, פילוסופים קדומים מ"אסכולה של אתונה", תאולוגים הדנים במסתורין של לחם הקודש (הפיכת הלחם והיין לבשרו ולדמו של [[ישו]] – ציור שנמצא בחדר השכן). בגלל גודלם העצום של הקירות, החליט רפאל לצייר דמויות רבות ולסדר אותן בקבוצות, כמו בהצגת [[תיאטרון]] רבת משתתפים. נוסף לכך הגה רפאל רעיון מעניין, לצייר אישים ידועים מן [[העת העתיקה]] לצד אישים שחייו בתקופתו. בשנת [[1511]], והוא בן 26 שנה. ההיכל שבו שכנו הציורים שימש מופת לתבניתו וקישוט של פנים [[בזיליקת פטרוס הקדוש]] של ברמנטה ו[[מיכלאנג'לו]]. [[פרסקו]] שצייר בין השנים [[1511]]-1511–[[1512]] ב[[ארמון האפיפיור]] שב[[וותיקן]] הינוהוא [[גירוש הליודורוס מהמקדש]].
 
שני ציורי ה[[פרסקו]]הפרסקו הם גולת הכותרת של מימוש עקרונות ה[[רנסאנס]]הרנסאנס בשיאו.
הם מגלמים את יישוב הניגודים וההשלמה בין ה[[נצרות]] לתרבויות [[יוון]] ו[[רומא]] הקלסיות. מן העבר האחד נראית כאן ה[[אוכריסטיה]], התגלמות גופו של [[ישו]] בלחם הקודש והיין, שהוא טקס המסתורין הראשי ב[[נצרות]]בנצרות. ומן העבר השני "אסכולת אתונה", תיאור חזותי רחב יריעה, כולל ומקיף, של ה[[פילוסופיה]], מעשה הלל בשבחה של ה[[פילוסופיה יוונית|פילוסופיה היוונית]] הקלאסית, שבמרכזו דמויותיהם של [[אפלטון]] ו[[אריסטו]].
 
שני ציורי הפרסקו מפליאים בהרמוניה שביניהם. על רקע אדריכלי רב רושם המתאים בצורתו ובממדיו ובהדרו לאידאלים של [[המאה ה-16]]. מחד מופעים מוטיבי קישוט יוונים, העיטורים ב[[קשת (גאומטריה)|קשת]] הראשונה ולידם [[פסל (יצירה)|פסלים]] בסגנון יוון העתיקה. עיצוב הקשתות והתקרה הגבוהה מזכירים [[אמנות ביזנטית|סגנון ביזנטי]], קווים ישרים ופשוטים, הרצפה עם דוגמאות הריבועים, והמדרגות, הם מוטיבים [[רנסאנס]]ייםרנסאנסיים הנותנים את תחושת ה[[פרספקטיבה]]. העיצוב כלפי המרכז נותן תחושה הפרספקטיבה לגבי האין סופיות. הפרספקטיבה לא נשארה שיטה של תיאור החלל המבוססת על עקרונות של [[קונסטרוקציה]] מתמטית, היא הופכת במידה רבה לאמצעי של חשיפת חוויות ושל השראה על הלכי הרוח של הצופה.
 
מקור ה[[אור]] שבא מאחור ומעבר לקשת הראשונה נותן תחושה מיוחדת לתמונה. הצופה מביט לדמויות מעמדה חשוכה מעט ורואה איך האור חודר מהצדדים ויוצר מעין אווירה אלוהית למעמד.
במסגרת עמוקה זו מוצבות הדמויות במערכת של תנועה אליפטית, המתחילה מלפנים ומסתיימת מאחור במרכז בדמויות של [[אפלטון]] (מופיע בדמותו של [[לאונרדו דה וינצ'י]], לפי שערו הלבן והארוך), מצביע כלפי השמים ו[[אריסטו]] מושיט את ידיו אל המציאות הארצית לידם אחדים מן המלומדים של התקופה המאוחרת יותר, כגון [[תלמי (אסטרונום)|תלמי]] ו[[אבן רושד]]. לכמה מן החכמים נתן רפאל את תווי פניהם של אנשי רוח מפורסמים בדורו, כדי לסמן את המשך קיומה ותחייתה של האסכולה העתיקה. הראש השני מימין בשורה הראשונה הוא של רפאל עצמו חובש כובע שחור ששיערו גולש ממנו. הדמות הכבדה הנראית נשענת על גוש אבן בקדמת התמונה, אינה נמצאת במתווה ההכנה של התמונה, היא חיקוי ל[[נביא]]ים ולסיבילות של [[מיכלאנג'לו]]. ישנם ארבעה תלמידים (בצד שמאל המביטים בהתפעלות במתמטיקאי דגול של [[העת החדשה]]. מיקומן הקפדני של דמויות רבות על רקע [[פרספקטיבה]] עמוקה, מזכיר את שיטותיו של [[לורנצו גיברטי|גיברטי]]. הדמויות נעשו בצורה מדויקת, כל מחווה וכל תנועה תוכננה היטב בהתבססות על ה[[פיסול קלאסי|פיסול הקלאסי]]. טבלאות הרצפה, המדרגות והדמות השרועה עליהן יוצרת תנועה לאחור, המשלימה את התנועה ההיקפית ומדגישה את המרכז. כך רואים את הפאר והאחדות הפלסטית של ה[[אדריכלות]] וה[[פיסול]] גם ב[[ציור]]. האסכולה של אתונה הוא תיאור סמלי של [[האקדמיה האפלטונית]], עם חכמי [[יוון העתיקה]], על מקצועותיהם וזרמיה השונים. עקרונות בסיסים של ה[[רנסאנס]]הרנסאנס אפשר לראות בציור זה. תיאור נכון של [[אנטומיה]] ופרספקטיבה. במקביל להתייחסויות אלה הציורים התמודדו עם היכולת לבטא ערך חדש, את ההבעה אפשר לראות מהבעתם של אופיה ושל חווייתה של הדמות המתוארת להבעתו העצמית של האמן, לאחר שעוצבו באסכולות השונות הדפוסים האקספרסיביים העיקריים יכול היה להעלות הדימוי של האמן, המטביע את חותם אישיותו הסגולית על יצירתו. האמנות שאפה לתת מוחשיות וריאליזם לתנועת ההבעה. ה[[רנסאנס]]הרנסאנס מוגדר כתקופה של הריסת הגבולות בין העיסוקים השונים, עובדה זו משתקפת היטב בציור.
 
== קישורים חיצוניים ==