פריץ גרובה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 29:
חבורה זו החלה עד מהרה בקו אנטי-בריטי תקיף, דרשה מן הבריטים כי יפנו את בסיסיהם בעיראק, ואף הטילה מצור על בסיס ה-[[RAF]] הגדול ב[[חבניה]]. בריטניה, מצידה, תגברה את כוחותיה, והנחיתה עוד ועוד חיילים דרך הים, שנחתו בנמל [[בצרה]]. אל-כילאני, שהבין כי עימות צבאי עם בריטניה ממשמש ובא, דרש סיוע מגרמניה.
 
בראשית מאי החליט שר החוץ הגרמני [[יואכים פון ריבנטרופ]] לשלוח את גרובה כשגריר לבגדאד. סוכם כי גרובה יגיע לבגדאד, וינסה ליצור בה מרכז השפעה גרמני שיפיץ את המרד לכל רחבי המזרח התיכון. סוכם כי הדרך הטובה ביותר לסייע למרד, שעמד בפני תבוסה צבאית במאבק כנגד הכוחות הבריטים העדיפים, היא משלוח כוחות אוויריים של ה[[הלופטוואפה במלחמת העולם השנייה|לופטוואפה]]. קולונל [[ורנר יונק]] הוצב בראש כוח קטן של שתי [[טייסת|טייסות]] האחת של מפציצי [[היינקל He 111]] והשנייה של מטוס הקרב [[מסרשמיט Bf 110]] שיצא ל[[מוסול]]. המפקד הבכיר של המבצע היה הגנרל [[הנס ישונק]] שישב ב[[אתונה]].{{הערה|{{מערכות|גד פאוקר|מחווה הירואית בשמי חבנייה|6/109526|311, מרץ 1988}}}} ב-[[6 במאי]] יצאו גרובה ואנשיו באמצעות מטוסיו של יונק, ל[[חאלבחלב (עיר)|חלב]] ב[[סוריה]] שהוחזקה על ידי אנשי [[צרפת של וישי]]. מפקד הכוחות הצרפתים, הגנרל [[אנרי פרנאן דנץ]], הבטיח לסייע ולאפשר מעבר לכוח האווירי הגרמני. ב-[[11 במאי]] הגיע גרובה לבגדאד.{{הערה|Robert Lyman [http://www.scribd.com/doc/3381235/Iraq-1941 Iraq 1941] Osprey Publishing, 2006, pp.61}} ב-[[16 במאי]] נפגש גרובה בבגדאד עם אל-כילאני, עם הקולונל יונק ועם אנשי הכת הצבאית. החבורה דנה בדרכים בהן יכול הכוח האווירי הגרמני לסייע לעיראקים במלחמתם.
 
השפעתו של הכוח הגרמני הייתה מוגבלת, והעיראקים הובסו במלחמה. גרובה, ששהה במהלך כל הלחימה בבגדאד, ניסה להביא למעורבות גרמנית גדולה יותר בלחימה. ב-[[23 במאי]] כאשר היו הבריטים כבר בשערי בגדאד, הוציא [[היטלר]] את "הנחיה מס' 30" ולפיה - "תנועת החירות הערבית היא, במזרח התיכון, בעלת בריתנו הטבעית נגד אנגליה. בקשר לכך יש חשיבות מיוחדת להפחת מרד בעיראק. מרידה כזאת תתפשט מעבר לגבולות עיראק ותחזק את הכוחות העוינים לאנגליה במזרח התיכון, תשבש את קווי התחבורה הבריטיים, ותרתק חילות אנגלים ונפח אניות אנגלי על חשבון זירות מלחמה אחרות. מן הסיבות האלו החלטתי להמריץ את פיתוח הפעולות במזרח התיכון באמצעות מתן התמיכה לעיראק..."{{הערה|[[וינסטון צ'רצ'יל]], '''מלחמת העולם השנייה''', כרך שלישי, "הברית הגדולה", עמ' 228}} הנחיה זו הייתה בשלב זה, חסרת משמעות. גרובה האמין כי גם לאחר נפילת [[חבניה]], [[פלוג'ה (עיראק)|פלוג'ה]] ו[[בגדאד]], ימשיכו העיראקים להילחם בצפון המדינה. אמונה זו הייתה כוזבת.{{הערה|{{מערכות|גד פאוקר|מחווה הירואית בשמי חבנייה|6/109526|311, מרץ 1988}}}}