הבדלים בין גרסאות בדף "נדידת היבשות"

אין תקציר עריכה
מ
את נדידת היבשות של וגנר החליפה תאוריה אחרת: [[טקטוניקת הלוחות]], החבה את התפתחותה לפיתוח ה[[סונאר]]: ה[[גאולוג]] האמריקני [[הארי האמונד הס]], אשר הפעיל סונאר בעת ששירת כקצין ב{{ה|צי האמריקני}} ב[[מלחמת העולם השנייה]], גילה כי קרקעית האוקיינוס אינה שטוחה כפי שלמד אלא בנויה מעמקים ורכסי הרים. רכסים [[בזלת]]יים וטמפרטורה שהגיעה ל-300°C גרמו להס להסיק כי הם נוצרו ב[[התפרצות געשית|התפרצויות געשיות]]. תגלית זו סייעה לו לפתח את תאוריית [[התפשטות קרקעית הים]] כחלק מתאוריית טקטוניקת הלוחות שנהגתה על ידי [[ג'ון טוזו וילסון]] (John Tuzo Wilson) – אשר זכה בגינה להכרה עולמית. התאוריה המשיכה להתפתח במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 והתקבלה על ידי מדענים בעולם כולו מאחר שסיפקה הסברים לתופעות גאולוגיות רבות.
 
[[קרום כדור הארץ]] בנוי מלוחות טקטוניים: לוחות אוקייניים ולוחות יבשתיים. הלוחות נעים עם הזמן, משנים את מיקומם ואת צורתם, בקצב של סנטימטרים אחדים בשנה. חחחחחחח די.
 
הקרום איננו אחיד: עבה מתחת ליבשות ודק מתחת ל[[אוקיינוס]]ים, וגם צפיפות הקרומים שונה: הקרום הימי צפוף יותר (3.2 ג'\סמ"ק) מהיבשתי (2.7 ג'\סמ"ק). הקרום הוא צפיד ומתחתיו מצויה שכבה רכה וצפופה (3.3 ג'\סמ"ק) שעומקה מגיע לכ-100 ק"מ – גג המעטפת. מתחת לשכבה זו מצויה שכבה רכה נוספת (שצפיפותה כ-3.4 ג'\סמ"ק). שכבה זו נקראת [[אסתנוספרה]], ומערך השכבות שמעליה – [[ליתוספרה]]. תנועת הלוחות מתרחשת בבסיס הליתוספרה.
משתמש אלמוני