סריס – הבדלי גרסאות

סירוס משרתיו ועבדיו של המלך היה נפוץ לאורך ההיסטוריה בתרבויות שונות וזאת כאמצעי ביטחון לריסון התנהגותו של העבד המגיע למקומות הרגישים ביותר בחצר המלך. כך, אף העבודות הפשוטות ביותר בשרות המלך - סידור מיטתו, רחצתו, גזיזת שערו, נשיאת ה[[אפריון]], או ביצוע שליחויות - עשוי לשים את המשרת בעמדת כוח למעשה בזכות קרבתו הפיזית למלך. הסריסים לכאורה לא נשאו בכל חובת נאמנות לצבא, לאריסטוקרטיהל[[אריסטוקרטיה (מעמד)|אריסטוקרטיה]], או למשפחתם, ולכן נתפסו כגורמים שניתן לתת בהם אמון והם חסרי אינטרסים משל עצמם. כיוון שסירוסם הוריד באחת את מעמדם החברתי, ניתן היה אף להחליפם או להורגם ללא הליכים מיוחדים. בתרבויות שבהן היה [[הרמון]] המלך וסריסים, הסריסים שמשו לעתים כמשרתי ההרמון. כך לדוגמה, ב[[מגילת אסתר]] מצוין ששומר ההרמון היה סריס בשם [[הגי]].

בסיןב[[סין]] העתיקה סירוס היווה צורת ענישה (עד לימי שושלת סוי) וכן אמצעי לקבלת משרה בשירות הקיסר. הסריסים לא איימו מבחינה פוליטית כי לא היו להם ילדים שהיו יכולים למנות לתפקידים וכך נמנעה תחרות. בשלהי [[שושלת מינג]] היו כ-70,000 סריסים בארמון הקיסר. חלק מן הסריסים החזיקו במשרות רבות השפעה. משרת סריס בארמון הקיסר נעשה כה נחשקת עד שהוטל איסור חוקי על סירוס עצמי. בשנת 1912, אז הופסקה העסקתם, ירד מספר הסריסים בשרות הקיסר ל-470. הצידוק שניתן להעסקת סריסים כפקידי ממשל רמי מעלה היה כי עקב חוסר יכולתם להביא צאצאים, הם לא יתפתו לתפוס את השלטון ולהתחיל שושלת משלהם. אף ב[[וייטנאם]] התקיימה מערכת סריסים דומה.

תופעת הסריסים לא נעלמה מן העולם לאחר שעברו ממנו חצרות המלוכה והרמון המלך, אשר נהגו להעסיק סריסים. התשוקה לסירוס מוכרת כ[[פאראפיליה]] בחברה המודרנית: גברים הרוצים לסרס עצמם מבלי שקיים צורך רפואי לעשות זאת. תופעה זו זכתה למחקרים רפואיים מועטים בלבד. עיקר המידע הקיים על תופעה זו מקורו בשאלונים שהופצו בין סריסים וכאלה השואפים לעבור תהליך סירוס. בין אלה המבקשים להפוך לסריסים, הסיבה העיקרית לרצון זה הוא להגיע ל"שלווה סריסית", דהיינו, שחרור מ[[דחףמשיכה מינימינית|דחפים מיניים]]. בין הסיבות הנוספות נמצא: פנטזיות מיניות באשר לסירוס וכן רצון להשיג מראה [[מפשעה]] שונה{{הערה|1=Richard J. Wassersug, et. al. New Age Eunuchs: Motivation and Rationale for Voluntary Castration. '''Archives of Sexual Behavior''' 2004;33:433-442.}}. מן המידע שנאסף עד כה זוהו שלושה הגורמים העשויים לעודד את התשוקה לסירוס{{הערה|1=Johnson TW, et. al. Eunuchs in contemporary society: characterizing men who are voluntarily castrated (part I). '''Journal of Sexual Medicine''' 2007;4:930-945.}}: התעללות בתקופת הילדות (כולל איומים של ההורה בסירוס הילד), חשיפה לסירוס של בעלי חיים בתקופת הילדות ואמונה דתית הדוגלת בהינזרות מינית. רוב הסריסים אינם מבקשים לשנות את מינם מזכר לנקבה, אלא רואים עצמם כבעלי [[מגדר שלישי|מין נייטראלי]].