חופש העיתונות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←קישורים חיצוניים: קישורים פנימיים |
|||
שורה 13:
* בארצות הברית, [[חוקת ארצות הברית|התיקון הראשון לחוקה]] האמריקנית אוסר על חקיקה העלולה לפגוע בין היתר בחופש הדיבור ובחופש העיתונות.
יש מדינות שבהם חופש העיתונות נרמס, למשל באמצעות כליאתם של עיתונאים. ב[[טורקיה]], למשל, בשלושת החודשים הראשונים של [[2010]] עמדו לדין 216 עיתונאים, בעיקר בגין הפרת החוק למלחמה בטרור, או הסעיף
== חופש העיתונות בישראל ==
שורה 19:
חופש העיתונות ב[[ישראל]] אינו מעוגן ב[[חקיקה]] ראשית או משנית, אלא בפסיקות [[בית המשפט העליון]], למן ההכרעה ב[[בג"ץ קול העם]] שניתנה בשנת [[1953]].
בישראל, בניגוד לרבות מהדמוקרטיות האחרות, יש ל[[ממשלה]] סמכות לסגור עיתונים. סמכות הסגירה היא על פי [[פקודת העיתונות]] משנת [[1933]] אשר מחייבת לקבל רישיון ממשלתי לפני הוצאה לאור של עיתון, ומאפשרות לסגור עיתונים כמעט ללא התראה. בנוסף, [[תקנות ההגנה (שעת חירום)]] משנת [[1945]] כוללות, בין היתר, הענקת סמכויות רחבות ל[[הצנזורה הצבאית|צנזורה הצבאית]] - תקנות אלה תקפות עד היום.
כדי למנוע חיכוכים בלתי פוסקים בין [[אמצעי התקשורת]] לצנזורה, התקבל בשנת 1949 "[[ועדת העורכים|הסכם הצנזורה]]" ועודכן שנית בשנת 1951 בין נציגי התקשורת לנציגי [[צה"ל]]. על פי ההסדר זה העיתון ביצע מעין [[צנזורה עצמית]] בנושאים הקשורים לביטחון המדינה. בתמורה הצנזורה הצבאית התחייבה שלא להפעיל את הסמכויות הנרחבות שמקנה לה החוק, אם הדבר לא היה נחוץ.
הסכם זה החזיק מעמד עד [[בג"ץ שניצר נגד הצנזור הצבאי הראשי|פרשת "שניצר"]] בשנת 1988, בה חידד בג"ץ את מטרתה של ועדת הצנזורה למנוע פרסום של ידיעות רק כאשר יש "ודאות קרובה" לפגיעה בביטחון המדינה
== התנגשויות של חופש העיתונות ==
| |||