קול ציון הלוחמת – הבדלי גרסאות

[[ירושלים]] הייתה העיר שבה נעשה הניסיון המעשי הראשון להפעיל את התחנה. שני מהנדסים, עולים חדשים מצ'כוסלובקיה, בנו משדר מאולתר – מזוודה בגודל של מטר על מטר ועשרים ס"מ. מפקד האצ"ל במחוז ירושלים, [[חנוך קלעי]], היה הקריין הראשון של התנה והוא כתב את התמליל. מי שהחליפו בתפקיד היה [[יעקב אליאב]], פעיל באצ"ל ואחד ממייסדי הלח"י. השידור הניסיוני התרחש מגג ביתו של אחד מפעילי האצ"ל. המיקום נבחר בשל גובהו ואנטנת הרדיו החיצונית הייתה אמורה לשמש כאנטנה לתחנת השידור, אבל לאכזבתם הרבה של הפעילים – איכות האנטנה הייתה ירודה והשידור נקלט ברדיוס של 400 מטרים בלבד. אחרי ניסיון נוסף מבית אחר בעיר, הועברה התחנה לשכונת רחביה בירושלים, לניסיון נוסף, שהתברר כמוצלח. גם ניסיון נוסף הוכתר כמוצלח ולאחר זמן מה, התחנה הועתקה לת"א.‏‏{{הערה|שם=avishay1|1=‏‏‏שאולשאול אבישי, מערכת התעמולה של האצ"ל: תכנים ושיטות 1931-1948, האוניברסיטה העברית, 2002‏}}

באוגוסט 1938, למרות שהמכשיר הוכנס לתוך מזוודה קטנה והוגדר כפרימיטיבי, התחנה הייתה מוכנה לשידור. הפעלתה של תחנת השידור הייתה כרוכה בסכנה גדולה מאוד: קיום התחנה הפרו-יהודית, ממש מתחת לאפם של הבריטים לוותה בחשש גדול שמא מפעיליה ייתפסו וייעצרו. תחנת השידור יכולה הייתה לפעול במקום אחד רק לתקופה קצרה מהחשש פן הבריטים ייעלו על מקור הפעלתה. בהתרגשות גדולה והמון תקוות, התקיים השידור הראשון ב-2 במרץ 1939, מדירתו של אחד הפעילים, בנימין גורביץ-גור, סמוך לפתח תקווה. הקריינית, [[אסתר רזיאל-נאור]], קיבלה לידיה את תמליל השידור הראשון, כאשר ברקע, שרק גורוביץ-גור את אות התחנה לפי הלחן של אברהם שטרן-יאיר לשיר [[חיילים אלמונים]]. כשניתן האות, קראה רזיאל נאור: “הלו! הלו! קול ציון הלוחמת, קול ציון המשתחררת, תחנת הרדיו של הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל! ברגע היסטורי זה, כשגורמים חיצוניים שונים מתנקשים בזכויותינו, מודיע הארגון הצבאי הלאומי בא"י בשם העם כולו, שהוא לא יוותר לעולם על מולדתו". ‏‏{{הערה|שם=avishay2|1=שאול אבישי, תעמולה במחתרת, ראובן, 2008}}

כל שידור הסתיים בהמנון של האצ"ל – החיילים האלמוניים. מיד לאחר השידור, "פורקה החבילה" כאשר כל אנשי התחנה הלכו בנפרד לדרכם כדי לא לעורר חשדות מיותרים. השידור כלל בדרך כלל שני חלקים: החלק הראשון סקר מבחינה חדשותית את המאורעות העכשוויים. כמו כן, הייתה גם סקירה פוליטית, פרשנות מדינית והועלו מעל גלי האתר קטעי עיתונות נבחרים. בחלק השני של השידור, סוקרו ידיעות רשמיות מטעם מפקדת האצ"ל. מחלקת ההסברה של הארגון עבדה שעות נוספות במקביל לעבודתה של תחנת השידור והפיצה כרוזים קצרים שקראו לציבור להאזין בשעות המסוימות בהן שידרה התחנה.‏‏ ‏‏{{הערה|שם=moses|1=‏‏משהמשה (מוסקה) שטיין, הקונצרט במחתרת, ברית חיילי האצ"ל, 1993‏‏}} עם הזמן שחלף, קהל המאזינים של קול ציון הלוחמת הלך וגדל והמטרה – ליכוד כל הכוחות היהודיים תחת תנועה לאומית אחת, התקרבה להשגתה.

בשל פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]], הנטייה הקרב אנשי האצ"ל הייתה להפסיק את השידורים בתחנה נגד התעמולה הבריטית, זאת בשל המערכה נגד הנאצים. הארגון עצמו הפסיק פעולותיו נגד גורמי צבא בריטיים בארץ כדי שלא לפגוע במאמץ המלחמתי נגד [[גרמניה הנאצית]]. בנוסף הכריז האצ"ל על הפסקת נשק חד צדדית ודרש מעל גלי האתר לשחרר את כל האסירים הפוליטיים היהודים. [[אברהם שטרן (יאיר)]] שהתנגד להפסקת האש החד צדדית מבלי לקבל תמורה פוליטית כלשהי, פילג את האצ"ל עם הקמתו של הלח"י - דבר אשר גרר את הפסקת השידורים, [[איתן לבני]] תיאר זאת: "קול ציון הלוחמת החלה לשדר בשנת 1939 ופעלה עד לפילוג באצ"ל בקיץ [[1940]]. בשנת [[1942]] חודשו שידוריה לסירוגין". ‏‏{{הערה|1=‏‏איתןאיתן לבני, המעמד, מבצעים ומחתרת - סיפורו האישי של מפקד המבצעים של האצ"ל, עידנים וספרי ידיעות אחרונות, 1987‏‏}} במהלך הפילוג, אחד הטכנאים בתחנה, אליעזר סירקיס שהלך בעקבותיו של אברהם שטרן ידע היכן הוחבא המשדר, לקח אותו והעבירו ללח"י. היה צורך בבנייה של משדר חדש וקול ציון הלוחמת שהחלה לשדר ב-1939 השתתקה אחרי שנה אחת בלבד.{{הערה|שם=avishay1}} השידורים חודשו שנתיים לאחר מכן, כשביישוב היהודי הבינו את גודל הזוועות המתחוללות ברחבי [[אירופה]] כלפי אחיהם היהודים.

במהלך חודש ימים מרגע חידוש השידורים, הבריטים עשו הכל כדי לעלות על עקבותיהם של מפעילי התחנה. רוב הניסיונות לא העלו דבר אבל ב-2.3.1944 האצ"ל וקול ציון הלוחמת ספגו מכה קשה. ביתה של [[אסתר רזיאל-נאור]] בת"א, ממנו חודשו השידורים, הוקף באישון לילה על ידי חיילים ושוטרים בריטים. לאחר חיפוש שביצעו בביתה, מצאו את המשדר ואסתר ובעלה, יהודה נאור, נעצרו. אסתר נשלחה לבית המעצר בבית לחם ובעלה עבר בכמה בתי מאסר עד אשר הוגלה למעצר באפריקה. ראש הממשלה השישי של מדינת ישראל, ומי שמונה למפקד האצ"ל ב-1943, [[מנחם בגין]], תיאר את לכידת קול ציון הלוחמת בידי הבריטים: "אחד האמצעים החשובים בהסברתנו, הייתה תחנת השידור שלנו... התחלנו מכישלון כפול. היא נתפסה בגלל אי זהירות בביתה של אסתר רזיאל". ‏‏{{הערה|1=‏מנחםמנחם בגין, המרד - זיכרונותיו של מפקד הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל, אחיאסף, 1950‏}}