המנון פרו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הוספת תמונה
אין תקציר עריכה
שורה 8:
| מילים = חוסה דה לה טורה אוגארטה
| לחן = חוסה ברנרדו אלסדו
| שמות נוספים = Somos libres, seámoslo siempre (אנחנואנו חופשיים, מי ייתןיתן ונשאר כך לנצח)
}}
'''[[המנון לאומי|ההמנון הלאומי]] של [[פרו]]''' אומץ בספטמבר 1821, כחודשיים לאחר ההכרזה על עצמאות המדינה. לחן ההמנון נכתב על ידי [[חוסה ברנארדו אלסדו]], ומילותיו נכתבו על ידי המשורר [[חוסה דה לה טורה אוגרטה]].
 
== היסטוריה ==
לאחר שפרו הכריזה על עצמאותה, הגנרל [[חוסה דה סן מרטין]] ארגן תחרות ציבורית לבחירת ה[[מארש]] הלאומי. התחרות פורסמה ב-7 באוגוסט בשנת 1821 התחרות פורסמה ב-Gaceta Ministerial (העיתון המיניסטריאלי). התחרותהפרסום הזמינהקרא פרופסוריםלפרופסורים של שירה, מלחינים ושאר חובבים לשלוח את יצירותיהם החתומות למחלקת המדינה לפני ה-18 בספטמבר, אז ועדה ייעודית תחליט איזה מהם יאומץ בתור "המארש הלאומי". מחבר היצירה יזכה בתמורה בתודתם של הממשלה והציבור.
 
שבע יצירות הוגשו לתחרות, ומתוכן נבחרה היצירה Somos Libres, Seámoslo Siempre (אנו חופשיים, מי יתן ונשאר כך לנצח) מאת [[חוסה ברנרדו אלסדו]]. בשומעו את היצירה, נעמד הגנרל חוזה דה סן מרטין והכריז "ללא ספק, זהו ההמנון הלאומי של פרו". למחרת יום התכנסות הוועדה נחתם צו שאישר באופן רשמי את הכרזתו הנלהבת של הגנרל. ההמנון בוצע לראשונה בציבור בלילה של ה-23 בספטמבר 1821 בתיאטרון של [[לימה]], בנוכחותם של סן מרטין ותומכי עצמאות פרו, שבאותו היום איחדו את עיר הבירה. ההמנון הושר על ידי הגברת רוזה מרינו, לפי מילותיו של המשורר [[חוסה דה לה טורה אוגרטה]]. אלסדו ניצח על התזמורת.
 
פרסומים שונים של ההמנון הכילו שינויים קלים במילים ובמנגינה, וב-1869 ההמנון שוחזר ועובד מחדש על ידי קלאודיו רבגליאטי, לבקשתו של חוסה ברנרדו אלסדו. ב-1874 הוגשה בקשה לתיקון מילות ההמנון, בהתחשב בגרסאות מאוחרות יותר שלו ובטעויות קטנות שנמצאו. היוזמה אושרה אך לא הצליחה, עקב התנגדות הציבור וההכרה בכך שהגרסה הנוכחית כבר הפכההתקבעה למסורת מכובדתכמסורת.
 
ב-1901 היה ניסיון נוסף לשינוי ההמנון, הפעם באישור הממשל של [[אדוארדו לופז דה רומניה]], שהעדיף את המנגינה המשוחזרת של קלאודיו רבגליאטי. רומניה הכריז על תחרות חדשה לבחירת מילות ההמנון, כיוון שלדעתו המילים המקוריות הביעו תוקפנות כלפי ספרד, שבאותה תקופה ניהלה יחסים ידידותיים עם פרו. המנצח בתחרות היה המשורר [[חוסה סנטוס צ'וקנו]]. מילות ההמנון החדשות השאירועדיין כללו את הפזמון הישן, אבל הוסיפונוספו התייחסויות לגיבור הדרום אמריקני [[סימון בוליבאר]], כמו גם לחוסה דה סן מרטין, מייסד האומה, בבית הראשון.
 
לא עבר זמן רב עד שהציבור חזר לדרוש את שחזור המילים המקוריות. הלחץ הציבורי היה כה גדול עד שבשנת 1913, בתקופת שלטונו של הנשיא דון גיירמו בילינגהרסט, הקונגרס הפרואני נאלץ להכריז על מילות ההמנון כבלתי ניתנות לשינוי.