הילך חוקי – הבדלי גרסאות

מונח משפטי זה, שמקורו ב[[המשפט המקובל|משפט המקובל]], נועד במקורו להבדיל בין הפקדת חוב באמצעות שטרות או מטבעות הנחשבים כהילך חוקי, שאחריה אין הנושה רשאי לגבות את החוב מהחייב, לבין הפקדתו בשווי-כסף אחרים, שאותם לא ניתן לאלץ את החייב לקבל.{{הערה|1=‏[http://www.royalmint.com/Corporate/policies/legal_tender_guidelines.aspx אתר המטבעה המלכותית הבריטית]}}

[[חוקת ארצות הברית]] אוסרת על [[מדינות ארצות הברית]] להנפיק שטרות או מטבעות. בשנת [[1798]] התברר ל[[סגן נשיא ארצות הברית]] [[תומאס ג'פרסון]] כי לממשל הפדרלי אין סמכות להנפיק שטרות כהילך חוקי, וביקש שינוי חקיקה.{{הערה|1=‏[http://books.google.com/books?id=5bCT1N2uavQC&dq=%22power+of+making+paper+money+or+anything+else+a+legal+tender%22&jtp=260 מכתבו של תומאס ג'פרסון לג'ון טיילור.]}} לא הייתה מחלוקת בדבר הסמכות הפדרלית להנפיק מטבעות כסף וזהב (וזאת על פי [[המשפט המקובל]] הבריטי).

רק [[חוק המטבעות 1965]] קבע לראשונה כי רק מטבעות של ארצות הברית (המונפקים על ידי הבנקים הפדרליים והבנקים הלאומיים) הם הילך חוקי בארצות הברית, ואילו [[מטבע זהב|מטבעות זהב]] וכסף של מדינות אחרות אינם הילך חוקי בארצות הברית.{{הערה|1=‏[http://www.law.cornell.edu/uscode/31/5103.html סעיף 5103 של החוק הפדרלי]}}

יחד עם זאת, יכולות המדינות שונות לקבוע בחקיקה כי שטרות בשווי מסוים לא יתקבלו בעת ביצוע עסקה (סמכות אשר ניתנה גם לאיחוד, ואכן נקבע כי לא ניתן לבצע תשלום במטבעות, אם מספר המטבעות הנדרש לשם כך עולה על חמישים מטבעות {{הערה|1=‏[http://eur-lex.europa.eu/LexUriServ/LexUriServ.do?uri=OJ:L:1998:139:0001:0005:EN:PDF תקנת האיחוד האירופי 974/98]}}).

שטרות ומטבעות ב[[סקוטלנד]] וב[[צפון אירלנד]] מונפקים על ידי בנקים שונים. על פי ההגדרה המצמצמת של הילך חוקי שטרות אלה אינם הילך חוקי בסקוטלנד.{{הערה|1=‏[http://www.scottish.parliament.uk/business/research/briefings-03/sb03-51.pdf האם השטרות הסקוטיים הם הילך חוקי. נייר עמדה של הפרלמנט הסקוטי.]}} כמו כן, על פי ההגדרה הזו, השטרות האנגליים אינם מהווים הילך חוקי בסקוטלנד. הגדרה מרחיבה יותר של המונח בוחנת את המצב בפועל, וקובעת כי למעשה, אף בהיעדר קביעה בדין, מעצם מנהג הבנקים ואנשי העסקים לקבל שטרות אלה, הם הילך חוקי בסקוטלנד ובצפון אירלנד.

בעת הקמת המושבה הבריטית ב[[ניו זילנד]] בשנת [[1840]] קיבלה המושבה את החקיקה האנגלית. חקיקה משנת [[1858]] קבעה כי חוקים בריטיים יהפכו לחקיקה המקומית, ולכן חוק המטבעות הבריטי משנת [[1816]] נכנס לתוקפו וקבע כי המטבעות הבריטיים יהיו הילך חוקי בניו זילנד. ה[[יוניון בנק]] המקומי הנפיק כסף בניו זילנד החל משנת [[1840]], ושטרות אלה נחשבו להילך חוקי מאז שנת [[1844]] (במקביל למטבע הבריטי) ועד ביטול התקנות בשנת [[1845]]. בשנת [[1847]] נקבע כי רק בנק אחד - [[בנק ההנפקה הקולוניאלי]], יוכל להנפיק הילך חוקי, אולם בנק זה פורק בשנת [[1856]], והיוניון בנק שב להנפיק כסף. בנק נוסף - ה[[אוריינטל בנק]] הורשה להנפיק הילך חוקי החל משנת [[1861]], ובמהלך השנים בנקים נוספים קיבלו הרשאה להנפיק מטבעות בהתאם לחוקי [[הפרלמנט הבריטי]], אולם שטרות ומטבעות אלה לא נחשבו להילך חוקי. חקיקה משנת [[1933]] קבעה איך יראו השטרות הניו זילנדים וכן כי המטבע הבריטי לא יהווה הילך חוקי בניו זילנד. באותה שנה נוסד [[הבנק המרכזי של ניו זילנד]] אשר קיבל מונופולין על הנפקת שטרות, אולם רק בשנת [[1964]] נקבע כי רק השטרות של הבנק המרכזי יהוו הילך חוקי במדינה.{{הערה|1=‏[http://www.rbnz.govt.nz/research/bulletin/2002_2006/2003mar66_1matthews.pdf ההיסטוריה של הבנק המרכזי של ניו זילנד]}}