עם עובד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת תו כיווניות
שורה 5:
הוצאת "עם עובד" הייתה חזונו של ברל כצנלסון עוד מראשית דרכו הציבורית, לפיה ה[[פרולטריון|פועל]] העברי הוא אדם קשה-יום אך בעל שאיפה להשכלה רחבה, לפיכך על הסתדרותו לסייע לו לבנות את ארון הספרים שלו, שיהיה עשיר בתוכן איכותי, במחיר שווה לכל נפש ותוך בחירה מושכלת של הכותרים. כמו כן היוותה ההוצאה חוליה חשובה בברית בין "הפועלים" ל"[[אליטה אינטלקטואלית|אינטליגנציה]]", שעמדה בבסיס התפיסה של [[תנועת העבודה]]. ראשית ההוצאה ב[[הוצאת דבר]] שהייתה מסונפת לעיתון "[[דבר (עיתון)|דבר]]", אך דווקא בסערת [[מלחמת העולם השנייה]] מצא כצנלסון, בתמיכת ראשי [[מפא"י]] וההסתדרות את המועד להקמת הוצאת ספרים גדולה ועצמאית, תוך הבטחת האחרונים שלכצנלסון יהיה חופש בחירה ועצמאות. לפי דברי כצנלסון, "עם עובד" היא צלע חיונית של ההסתדרות, "כפי ש[[חברת העובדים]] אחראית להקמת הארץ, אחראית "עם עובד" לתרבותו של העם." עבור כצנלסון היו לעם עובד גם מטרות לשיקום התרבות העברית והיהודית וגם סיוע ל[[סופר]]ים יהודים מ[[מעמד הפועלים]], בעיקר עקב צפייתו, שנים רבות לפני כן, במאמצי הקיום של [[יוסף חיים ברנר]].
 
{{ציטוט|תוכן=רגע קט עלה בידי להכניס את ההסתדרות - בידיעתה או שלא בידיעתה - לא למפעל מו"לי בלבד, כי אם באחריות לגורלה של הספרות העברית ולמצב עבודתו של הסופר העברי.|מרכאות=כן|מקור=ברל כצנלסון, מתוך מכתב ל[[דוד זכאי]]‏‏{{הערה|[[אניטה שפירא]], '''ברל''', עמ' 647.}}}}
 
עם כינונה, היו להוצאה שלוש "ספריות": "לילד", "שחרות" (לנוער) ו"לדור". מתוכן "לילד" ו"שחרות" (בעריכת [[ברכה חבס]]) עסקו בהוצאת ספרים "חינוכיים", שתפקידם היה להבנות את הערכים הרצויים של ציונות וסוציאליזם לנוער. לא הערך הספרותי עמד בראש הקריטריונים להוצאת ספר בספריות אלה אלא הערך החינוכי. החוקרת [[אניטה שפירא]] מציינת שרק טעמו הטוב של ברל כעורך מנע את הפיכת ספריות אלה לספרות מגוייסת של ממש.
מאידך, ספריית "לדור" התמקדה בהוצאת ספרות מקור בדגש איכותי בעיקר משל דור סופרי תנועת העבודה ו[[ההתיישבות העובדת]] כ[[אהרן אברהם קבק]], [[דוד מלץ]], [[חיים הזז]], [[יהודה בורלא]], [[זלמן שניאור]], [[דבורה בארון]], [[גרשון שופמן]], [[ישראל זרחי]] ואף [[נתן אלתרמן]] שהתחבב על כצנלסון למרות רקעו השונה וידידים אישיים של כצנלסון כ[[משה בילינסון]] ו[[שלמה לביא]]. כצנלסון ביקש גם "להציל" (כדבריו) את ספרי [[חיים נחמן ביאליק|ביאליק]], [[שאול טשרניחובסקי|טשרניחובסקי]] ו[[ש"י עגנון|עגנון]] מידיו של [[זלמן שוקן]] ולמכרם לציבור הרחב במחיר נמוך, דבר שלא עלה בידו. כעורך הצהיר "לא קיבלתי על עצמי לספק מה שהקהל דורש, אלא מה שלפי הכרתי דרוש לקהל."‏‏{{הערה|שפירא, '''ברל''', עמ' 652‏652.}} ההוצאה הקפידה על איכות ההדפסה והלשון, וכצנלסון הנהיג [[ניקוד העברית בת ימינו|ניקוד]] חלקי שיטתי על מנת להפוך את הכתוב לנגיש וקריא.
 
מספר התרגומים היה קטן וכלל בעיקר [[ספר עיון|ספרי עיון]] והגות ולא [[ספרות יפה]]. בין ספרי העיון הראשונים החשובים שיצאו בעם עובד היו "היהודים ברוסיה הסובייטית" של [[יעקב לשצ'ינסקי]], כתבי האידאולוגים המרכזיים של הציונות הסוציאליסטית [[דב בורוכוב]] ו[[נחמן סירקין]] ו"נפתולי עם האמת", ה[[ביוגרפיה]] של [[מהטמה גאנדי]]. יוצאים מן הכלל בתחום התרגום היו ספרי [[יצחק בשביס זינגר]] ו[[אנטון צ'כוב|צ'כוב]].