עיצוב מעלה-מטה ומטה-מעלה – הבדלי גרסאות

מ
הסרת תו כיווניות
מ (בוט החלפות: \1צורכי\2)
מ (הסרת תו כיווניות)
עיצוב מעלה-מטה הוא המקור העיקרי של [[שפת תכנות|שפות תכנות]] [[תכנות פרוצדורלי|פרוצדורליות]] מסורתיות. עיצוב זה קודם בשנות השבעים של [[המאה ה-20]] על ידי [[הרלן מילס]] ו[[ניקלאוס וירת]]. מילס פיתח תפישות של [[תכנות מובנה]] לשימוש מעשי, שאותן הוא בחן בפרויקט מיכון אינדקס הארכיון של ה[[ניו יורק טיימס]] בשנת 1969. הצלחתו ההנדסית והניהולית של הפרויקט הובילה לתפוצת גישת מעלה-מטה דרך [[IBM]] ושאר תעשיית המחשבים. ניקלאוס וירת, שפיתוח [[שפת תכנות|שפת התכנות]] [[פסקל (שפת תכנות)|פסקל]] הוא אחד מהישגיו, כתב את המאמר המשפיע "Program Development by Stepwise Refinement".
 
שיטת מעלה-מטה הועדפה ב[[הנדסת תוכנה]] עד לעלייתה של פרדיגמת [[תכנות מונחה עצמים]] בשנות השמונים המאוחרות של המאה העשרים. בשפות מונחות עצמים כדוגמת [[C Plus Plus|C++]] או [[Java]] הועדפה שיטת תכנות מטה-מעלה.
 
גישות מודרניות לעיצוב [[תוכנה]] משלבות בדרך כלל את הגישות מעלה-מטה ומטה-מעלה. מחד, הבנה של המערכת בכללותה נחשבת לרוב כחיונית לעיצוב טוב, מה שאופייני לגישת מעלה-מטה. ומאידך, ברוב הפרויקטים לפיתוח תוכנה מנסים להשתמש בקוד קיים להשגת כמה יתרונות, והאפשרות לשימוש חוזר בקוד אופיינית לגישת מטה-מעלה.