|
ה[[פוגרום|פרעות]] ביהודי בוקרשט לא היו תופעת לוואי של מרד הלגיונרים, אלא אירוע מקביל שאורגן בכוונה תחילה, בין השאר כדי לתת לגיטימציה למרד הלגיונרים ולזהות את מתנגדי הלגיונרים עם אוהדי היהודים.
בפרעות נגד היהודים השתתפו [[המשטרה הלגיונרית]], השוטרים הרגילים הנאמנים ללגיונרים, ארגונים לגיונריים שונים, [[גוף העובדים הלגיונריהלגיונרי]], ארגון ה[[סטודנט]]ים, תלמידי [[בית ספר תיכון|תיכון]], [[צוענים]] ופושעים פליליים. ההתקפה על שני הרבעים היהודים, '''וקרשט''' (Văcăreşti) ו'''דודשט''' (Dudeşti), החלה כמה שעות לפני המרד. אחד מראשי הלגיונרים, [[וסילה יסינסקי]] (Vasile Iasinschi), שר העבודה, הבריאות וההגנה הסוציאלית בממשלה הלגיונרית, נתן את ההוראה להצית את השכונות היהודיות וההמון התנפל על בתי היהודים, [[בית כנסת|בתי הכנסת]] שלהם ויתר מוסדותיהם. מטות הלגיונרים הפכו למרכזי עינויים, אליהם הובאו יהודים שנחטפו מבתיהם. בתי יהודים הוצתו ואת היהודים עצמם ריכזו במקומות, בהם יכלו לענות אותם לצורך סחיטת רכושם וגם [[אונס|לאנוס]] את הנשים. יהודים נרצחו באופן אקראי, אך גם בהוצאות להורג מתוכננות. היו יהודים שהושלכו מקומות עליונות של בניין מפקדת המשטרה, ואחרים שנרצחו באכזריות בבית המטבחיים.
אנשי צבא לא לקחו חלק בפוגרום זה וכך גם שוטרים שהיו נאמנים לאנטונסקו. השוטרים הנאמנים לאנטונסקו אולצו למסור את נשקם ואף את מדיהם והושמו במעצר.
|
