קולה (יישוב) – הבדלי גרסאות

'''קוּ‏לָ‏הקוּלָה''' (ב[[ערבית]]: '''قولة'''; מ[[טורקית]] '''Kule''' - "מגדל") היה [[כפר]] [[ערביי ארץ ישראל|ערבי]] בגבול [[השפלה]] ולרגלי[[ הרי יהודה]] כעשרה קילומטרים מצפון-מזרח ל[[לוד]], בגובה 125 מטר מעל [[פני הים]]. הכפר היה שייך לנפת רמלה במחוז לוד (1945). תושבי הכפר נמלטו ממנו במהלך [[מלחמת העצמאות]], לאחר קרבות קשים בהם עברה השליטה בכפר מצד לצד מספר פעמים. מבני הכפר נהרסו מאוחר יותר ובמקום ניטע "יער קולה" על ידי [[הקרן הקיימת לישראל]].

מבני הכפר נהרסו ככל הנראה בחלקם בעקבות בקשה שהגיש ב-[[13 בספטמבר]] [[1948]] ראש ממשלת ישראל [[דוד בן-גוריון]] ל"ועדת השרים לענייני הרכוש הנטוש". ב-[[2 ביולי]] [[1950]] הוקמה בשטח הכפר הנטוש עצמו [[מעברה|מעברת]]‏‏{{הערה|1=‏'''כל-מקום''', פנקס כיס להכרת הארץ, הוצאת מטכ"ל/אכ"א, ענף השכלה, אוגוסט 1953, בערך גבעת כח‏כח:"ישוב קליטה בצד הכביש בן-שמן - ראש העין בכפר הנטוש קולה,... נוסד ביולי 1950" (בלשון הספר "ישוב קליטה" הוא מעברה)}} גבעת כ"ח (לזכרם של 28 חיילי צה"ל שנפלו בקרב) שהועברה תוך זמן קצר כשני קילומטרים מערבה והפכה ל[[מושב]] [[גבעת כ"ח]]‏‏{{הערה|1=‏דד"ר [[זאב וילנאי]], '''אנציקלופדיה לידיעת הארץ''', הוצאת ידיעות אחרונות, 1956 הערך 'גבעת כ"ח' עמ' 188‏188}}.