בשר חזיר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת תו כיווניות
שורה 34:
 
חלקים שונים של הבשר, בדומה ל[[בשר בקר]], הם צלעות, צוואר, סינטה, [[פילה]], ירך וכולי. סוגים שונים של בשר חזיר [[עישון מזון|מעושן]] הם:
* [[קותל חזיר]] (אנגלית: [[בייקון]]; גרמנית: שפֶּ‏‏קשפֶּק) - נתח בשר חזיר מומלח מגב החיה, צדדיה או בטנה.
* [[שינקן|שִינְקֵן]], "שִינְקֵה" או '''הַ‏אםהַאם''' - בשר [[ירך]] ו[[עכוז|אחוריים]] של חזיר, מעושן או מבושל.
* [[פרושוטו]] - שוק וירך חזיר מומלחות ומיובשות (פירושוטו קרודו) או מבושלות (פירושוטו קוטו) בנוסח צפון [[איטליה]].
 
שורה 96:
==הימנעות מאכילת בשר חזיר בישראל בתקופות קדומות==
 
בחפירות ארכאולוגיות באתרים מסוף [[תקופת הברונזה]] המאוחרת ועד סוף [[תקופת הברזל|תקופת הברזל II]] (מאמצע המאה השלוש-עשרה לפס"ה ועד שנת 586 לפס"ה) ב[[ארץ-ישראל]], נמצא רצף התיישבותי, שהוגדר על ידי הארכאולוגים כישראלי. אחד המאפיינים של יישובים אלה, הוא הייחוד בממצא ה[[ארכאוזואולוגיה|זואו-ארכאולוגי]]: ביישובים אלה נמצאו עצמות חזיר בכמות מזערית בלבד. ממצא זה שונה ממה שנמצא ביישובים שהוגדרו כלא-ישראליים, כגון יישובי ה[[פלשתים]]. במקומות ובתקופות שבהן גידלו חזיר, הגיע אחוז עצמותיו לחמישה עד שמונה-עשר, בעוד שביישובי הישראלים היה הממצא בין אפס לעשיריות האחוז בלבד‏‏בלבד{{הערה|1= ראו, למשל, חיבוריהם של אהרון ששון ושל בריאן הסה: ד"ר אהרון ששון, "כלכלת בעלי החיים (צאן ובקר) לאור המחקר הזואו-ארכיאולוגי בשכבה II (מאה 8 לפנה"ס) בתל באר-שבע", חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, תל אביב 2004, [http://humanities.tau.ac.il/jstudies/index.php/phdthesis בהנחיית פרופ' ישראל פינקלשטיין] }}. בעקבות ממצאים אלו כותבים [[ישראל פינקלשטיין]] ו[[ניל אשר סילברמן]] כי אי אכילת חזיר הוא המנהג התרבותי העתיק ביותר של עם ישראל, שנמצאו לו ראיות ארכאולוגיות{{הערה|1= ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן, '''[[ראשית ישראל (ספר)|ראשית ישראל]]''', [[2001]], עמ' 128‏128}}. בנוסף לכך, גידי יהלום טוען להיעדר תוכחה על אכילת חזיר אצל הנביאים בתנ"ך ובעקבות זאת מציין: "הנביאים קָבלו, שעם ישראל ומלכיו חטאו אמנם בעבודה לאלילי כנען ובחטאי מוסר שונים, אבל הם מעולם לא התלוננו על כך, שהעם חוטא באכילת חזיר. הסלידה מן החזיר נשארה כה חזקה, עד שלא היה צורך בהטפת המוסר של הנביאים"{{הערה|גידי יהלום, [http://www.hofesh.org.il/freeclass/history/pig-evidence.html עדות החזיר], [[זמנים]] גיליון 94}}{{הערה|1=בסוף [[ספר ישעיהו]] מופיעות שלוש התייחסויות לאכילת בשר חזיר: "הַיֹּשְׁבִים, בַּקְּבָרִים, וּבַנְּצוּרִים, יָלִינוּ; הָאֹכְלִים בְּשַׂר הַחֲזִיר, ופרק (וּמְרַק) פִּגֻּלִים כְּלֵיהֶם" (ס"ה ד'), "שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר מַכֵּה-אִישׁ, זוֹבֵחַ הַשֶּׂה עֹרֵף כֶּלֶב, מַעֲלֵה מִנְחָה דַּם-חֲזִיר, מַזְכִּיר לְבֹנָה מְבָרֵךְ אָוֶן--גַּם-הֵמָּה, בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם, וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם, נַפְשָׁם חָפֵצָה" (ס"ו ג') ו"הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּטַּהֲרִים אֶל-הַגַּנּוֹת, אַחַר אַחַת בַּתָּוֶךְ, אֹכְלֵי בְּשַׂר הַחֲזִיר, וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר - יַחְדָּו יָסֻפוּ" (ס"ו, יז), אך רוב המפרשים מייחסים פסוקים אלו לגולי בבל או לתקופה מאוחרת יותר ולא ליושבים בארץ ישראל עד סוף תקופת המלכים}}.
 
במרוצת הדורות הועלו הסברים שונים לחוקי הכשרות בכלל ולאיסור על אכילת חזיר בפרט – החל מנימוקים הקשורים בתאוריות של [[היגיינה]] ו[[רפואה]] ועד טיעונים היסטוריים לגבי מגעים בין-תרבותיים.
שורה 102:
===תאוריות על מקור האיסור המקראי===
ה[[רמב"ם]], בספרו [[מורה נבוכים]], תלה את האיסור בנימוק בריאותי:
{{ציטוטון|ואומר, שכל מה שאסרה עלינו התורה מן המאכלות, כולן תזונתן גרועה, ואין במה שנאסר עלינו מה שיש לחשוב שאין בו נזק זולת החזיר והחֵלֶב, ואין הדבר כן, כי החזיר לח יותר על המדה ורבים בו העודפים, ויותר מכן מאסתו התורה מחמת רבוי טִנוּפוֹ ושהוא ניזון מטִנוּפים, וכבר ידעת הקפדת התורה על ראיית הלכלוכים אפילו במדבר במחנה, כל שכן בתוך הערים [...] ודע כי הסימנים הללו, כלומר מעלה גירה ומפריס פרסה בבהמה, והסנפיר והקשקשת בדגים, אין מציאותן סִבּת ההתר ולא העדרן סִבּת האִסור, אלא הם סימנים להכיר בהן המין המשובח מן המין הגרוע.}}‏‏{{הערה|1=‏רמברמב"ם, מורה הנבוכים, חלק ג', פרק מח, עמ' שצב, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים 1972‏1972}}
 
הוגים מודרניים ניסו לחפש את המניע להימנעות מאכילת החזיר בדינמיקה החברתית-תרבותית של אותה תקופה. מספר השערות הוצעו בעניין:
שורה 118:
 
* החוקרים [[ישראל פינקלשטיין]] ו[[ניל אשר סילברמן]] כותבים:
:{{ציטוטון|את האיסור על אכילת חזיר לא ניתן להסביר בנימוקים סביבתיים או כלכליים בלבד. למעשה, אפשר שזהו הרמז היחיד שיש בידינו לזהוּת ספציפית ומשותפת בין תושבי הכפרים בהר שממערב לירדן. אפשר שראשוני הישראלים חדלו לאכול חזיר רק מפני שהעמים סביבם – יריביהם – אכלו אותו. [...] חמש-מאות שנה קודם לחיבור הטקסט המקראי, על חוקיו המפורטים וכללי הכשרות שלו, בחרו בני-ישראל – מסיבות שטרם התבררו עד תום – שלא לאכול חזיר.}}‏‏{{הערה|1= ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן, [[ראשית ישראל (ספר)|ראשית ישראל]] עמ' 128‏128}}
* יש המשערים כי הרתיעה הרבה דווקא מהחזיר קשורה בכך ש[[חזיר בר|חזיר הבר]] היה אחד מסמליו של [[הלגיון העשירי פרטנסיס]], שהחריב את [[בית המקדש השני]] בעת [[המרד הגדול]].{{מקור}}