ויקיפדיה

מרדכי אריאלי (איש חינוך) – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
מ הסרת תו כיווניות
שורה 5:
 
אריאלי נולד למשפחה דתית-מסורתית. בשנות העשרה שלו הזדהה עם האידאולוגיה הכנענית ("[[העברים הצעירים]]"), ואחר-כך פנה לגישה הרפורמית ליהדות, והיה רב רפורמי בקהילת [[בלקפול]] שב[[אנגליה]] ([[1960]]-[[1962]])
‏‏{{הערה|1=‏שורשיושורשיו, לבטיו ומעבריו בתחום זהותו כישראלי וכיהודי הם עניין מרכזי בספרו אשכנזי: סיפור חיים אפשרי, תל אביב, ספריית מעריב 1999, ו[[ורשה]], הוצאת פוגראניצה, 2005‏2005}}.
 
ב-1963 שב ארצה והתמחה בהיבטים פדגוגיים ומנהליים של החינוך בפנימיות. פעל בתחום זה תחילה כמפקח חינוכי מטעם "עליית הנוער" על מוסדות לילדי עולים ולתלמידים מקבוצות חברתיות חלשות
{{הערה|1=ר' הספר בעריכתו: פנימיות: צוותיהן וקהילותיהן. תל אביב: מסדה: 1992}}, ואז כמזכיר הארגון ([[1966]]-[[1973]]), כעורך כתב-העת לחינוך [[יסודות (כתב עת)|יסודות]], ([[1966]]-[[1976]]), וכמפקח על חלק מהמוסדות שעסקו בקליטה ובחינוך בני נוער עולה וחניכים מקבוצות חברתיות-כלכליות חלשות ([[1974]]-[[1988]]).
 
ב-[[1980]] התמנה כמרצה ולימים כפרופסור למינהל חינוכי ולסוציולוגיה של בית-הספר באוניברסיטת תל אביב. עסק בעיקר בחקר קשרי הגומלין בין מורים לתלמידים ‏‏{{הערה|1=‏רר' ספרו אי נחת בהוראה. תל אביב: "רמות", 1995‏1995}},
ובמבנה תעסוקת אנשי חינוך
‏‏{{הערה|1=‏רר' ספרו: The Occupational Career of Residential Child and Youth Care Workers New York: Haworth, 1997)}}. בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב פעל אריאלי כמרצה ל[[סוציולוגיה]] ומינהל בתי ספר ומערכות חינוך ובקורסים לחינוך מחוץ למשפחה ([[1983]]-[[2006]]). כן שימש כראש המגמה למינהל החינוך וארגונו ([[1995]]-[[2003]]) וכראש המסלול להכשרת מורים להוראת מדעי החברה ([[1990]]-[[1998]]). בשנים [[2003]] ו[[2006]] הורה קורסים סמסטריאליים אחדים בסוציולוגיה ובחינוך באוניברסיטה היגלונית ב[[קראקוב]] שב[[פולין]].
 
ב-2006 פרש מעבודה סדירה ומאז עוסק בהשלמה ובעדכון מחקרים שערך בשנות עבודתו האחרונות. כגמלאי הוא עוסק בדרכי תפיסתם של אנשי חינוך את מקצועם ואת תפקידיהם.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/מרדכי_אריאלי_(איש_חינוך)"