ויקיפדיה

בתי קולנוע בירושלים – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ הסרת תו כיווניות
שורה 4:
 
==ראינוע==
הצגות [[ראינוע]] הוצגו בירושלים באופן לא סדיר עוד לפני [[1900]]‏‏{{הערה|1=‏שושנהשושנה הלוי, '''פרשיות ראשית בתולדות היישוב‏היישוב''', בתי הסינימטוגרף הראשונים בירושלים עמודים 105 - 113}} אחד המקומות בהם הוצגו סרטים היה [[בית קפה]] ליד [[שער יפו]] שהיה שייך ל[[טמפלרים (תנועה)|טמפלר]] סמואל פייג. על ראינוע ששכן בבית המלון "אירופה" סיפרה [[חמדה בן-יהודה]], אשת [[אליעזר בן-יהודה]] לאחר שצפתה בסרט המשחזר את משפטו של [[אלפרד דרייפוס]]:
 
{{ציטוט|תוכן=תשתוממו ותתענגו הרבה, כי עד כה לא המציאו דבר יפה להפליא כהראינוע... לכו ראו תתפלאו ותתענגו.|מרכאות=כן|מקור=[[הצבי]], ד' באייר תר"ס}}
שורה 12:
{{ציטוט|תוכן=תזמורת קטנה משמיעה מנגינות יפות, אור החשמל (אעלעקטרעציטעט) מאיר את האנשים, ופתאום - חושך. התמונות נעות נעות, וכשהראינוע מראה איש אומלל נופל וקם ונופל שנית, או אנשים רצים בלי הרף או אשה חצי ערומה... מתפרץ העם במחיאות כפיים. על המעקה הנעלה [יציע] רואים פה ושם אנשים ונשים מלובשים לפי האופנה האחרונה. גם הם מביטים וצוחקים. זו התחלה לבית חזון.|מרכאות=כן|מקור=הצבי, ח' בחשוון תרס"ח}}
 
בראשית התקופה הגיעו להקרנות גם [[יהדות חרדית|חרדים]] מ[[מאה שערים]], במיוחד לסרטים עם שמות "[[תנ"ך|תנ"כיים]]" כ"עשרת הדיברות" או "שיר השירים". מראות נשים על גבי המסך וישיבה מעורבת באולם גרמו עד מהרה לפרסום [[פשקוויל]]ים בלשון: "הודעה ואזהרה רבה בדבר העוזבים אורחות יושר ללכת בדרכי חושך... אשר לא ידעו בושת... הסינעמטהגראף אשר שם תערובת נשים ואנשים... צריך להזהר מפח יוקשים אלה, כי מלבד פריצות גדרות התורה מי יודע מה שיוכלו חס וחלילה לגרום עוד"‏‏{{הערה|1=‏[[האחדות]]‏, ט"ו בסיוון תרע"ג}}.
 
בשנת [[1912]] נפתח הראינוע הראשון בארץ ישראל שהקרין סרטים באופן סדיר ויומיומי, "סינימה בינלאומי", בקומתו השנייה של [[שלמה פיינגולד#בית פיינגולד בירושלים|בית פיינגולד]].
 
כרטיסים נמכרו בתוך האולם, בשלוש רמות מחיר, לפי מקום הישיבה‏‏הישיבה{{הערה|1=‏בשנתבשנת 1913 היה מחיר ישיבה ב"מחלקה ראשונה" שווה ערך ל-28 סנט אמריקאי וישיבה ב"מחלקה שלישית" עלתה סך שווה ערך ל-10 סנט (ר' מקור להלן)‏}}. הסרטים הוקרנו בליווי מוזיקה מ[[תקליט]]ים. הכתוביות שהוקרנו היו בצרפתית‏‏בצרפתית. זמני ההקרנה לא היו קבועים, מ-21:00 המתינו להתאספות קהל ומשהגיע מספר מסוים החלו במכירת הכרטיסים ובהקרנה, ההצגה נמשכה עד אחרי חצות. הקהל הורכב ברובו המכריע מגברים, אם כי היו גם נשים ספורות. הצגה טיפוסית כללה בליל של סרטים עלילתיים וסרטי תעודה. למשל הסרט "[[דייוויד קופרפילד]]", לאחריו סרט בגוון תיירותי על [[אתונה]], לאחריהם סרט היסטורי "נישואי [[לואי ה-15]]" ולאחריהם תיעוד מסע ההלוויה של [[טולסטוי]]{{הערה|1=‏AlbertAlbert H. Heusser, '''The Land of the Prophets''', New York, Thomas Y. Crowell Co., 1916, pp. 220-224‏224}}.
ב-[[1920]] עבר האולם לידי קצין בריטי בשם קלבר ששינה את שם המקום ל"אולם קלבר", ב-[[1924]] קנה את האולם צבי רכטמן, ששינה את שמו ל"סינימה לאומי" והפעיל בו תזמורת בת חמישה נגנים.
 
ב-[[1916]] רכש תלמיד [[בצלאל]], ישראל גוט, צריף שהיה שייך ל[[הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית|פטריארכיה היוונית אורתודוקסית]] בו הפעיל רומני בשם ג'וריני אולם ראינוע ולאחר שכשל המשיך סמואל פייג הטמפלרי להפעיל את המקום ללא הצלחה עד שמכר אותו לגוט. גוט פתח במקום את [[קולנוע ציון|ראינוע ציון]] והחל בכך למעשה את המסורת הרציפה של בתי קולנוע בירושלים. ב[[שלג]] של חורף 1920 קרס גג הצריף וב-[[1921]] הקים גוט במקום מבנה אבן.
 
תחרות קשה עד כדי יריבות שררה בין גוט לבין רכטמן שכללה פרסומות רעשניות בחוצות העיר, תוך שכירת כרוזים שסבבו ברחוב יפו והזמינו את העוברים ושבים לסרט. רכטמן נהג להפסיק הקרנות באופן שרירותי כדי שהקהל יאלץ לשלם כדי לראות את חלקו השני של הסרט שהופסק.‏ במקרה אחד הקהל זעם כל כך על מנהג זה עד כי התפרע ושבר את כל כיסאות העץ באולם‏באולם{{הערה|1=‏שושנהשושנה הלוי, '''פרשיות ראשית בתולדות היישוב‏היישוב''', בתי הסינימטוגרף הראשונים בירושלים עמוד 111}}. הקולנוע של רכטמן נשרף ב-[[1942]] ומאז לא חודשו בו ההקרנות.
 
שושנה הלוי מסכמת מפי אנשי ירושלים הוותיקים שראיינה:
 
{{ציטוט|תוכן=בימים ההם, כשהסרטים היו אילמים, לקחו הצופים חלק פעיל במיוחד במתרחש על הבד. עצות עפו מקצה האולם ועד קצהו. לפני כל הצגה היו - יהודים כערבים - מצטיידים בגרעינים (פפיטאס), ותוך כי פיצוחם היו צועקים על השחקן הלא-יוצלח שאינו חש בסכנה האורבת לו: "יא ג'חש (חמור), תן לו בשיניים!"... ואוי ואבוי היה כשזוג התנשק על הבד, מיד החלו שריקות מחרישות אוזניים... ביקור בראינוע הייתה באמת חוויה, עד שהופיע בירושלים, ב-[[1931]], הסרט המדבר - הקולנוע - והשתיק את קהל הצופים הנדהם.|מרכאות=כן|מקור=‏שושנהשושנה הלוי, '''פרשיות ראשית בתולדות היישוב‏היישוב''', בתי הסינימטוגרף הראשונים בירושלים עמוד 113}}
 
==תקופת המנדט==
[[תמונה:Zion22.jpg|שמאל|ממוזער|350px|קולנוע ציון ב-1936]]
[[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - Cinema Tel-Or.jpg|250px|ממוזער|שמאל|קולנוע תל-אור, [[1960]]]]
בתי הקולנוע בתקופת המנדט היו לא רק אמצעי בידור פופולרי אלא גם אמצעי להתעדכנות בחדשות‏‏בחדשות{{הערה|1=‏משהמשה חננאל, '''הירושלמים - מסע בספר הטלפון המנדטורי 1946'''‏, ירושלים 2007, עמוד 320}}. לפני כל סרט הוקרן "יומן" שתיאר את מאורעות השבוע החולף, במיוחד הייתה חשיבות ליומן בזמן [[מלחמת העולם השנייה]]. בקולנוע ציון הושמעו לפני הסרט כותרות חדשות הרדיו, בהסדר מיוחד עם הרדיו.
 
בעברית של התקופה עדיין נקרא הקולנוע "ראינוע", גם לאחר שהסרטים הפכו למדברים. מנהל [[הגימנסיה העברית רחביה]] כתב ב[[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]]:{{הערה|1=‏משהמשה חננאל, '''הירושלמים - מסע בספר הטלפון המנדטורי 1946'''‏, ירושלים 2007, עמוד 230}}
 
{{ציטוט|תוכן=לעתים קרובות מבקרים תלמידי בית ספרנו וגם תלמידים של בתי ספר אחרים בהצגות של הראינוע. חזיונות שאינם מתאימים לגיל הילדים של בית הספר עלולים להשפיע על התלמידים לרעה.|מרכאות=כן}}
שורה 43:
* '''קולנוע ריג'נט''' הוא [[קולנוע סמדר]] במושבה הגרמנית
* '''[[קולנוע אוריון]]''' - קולנוע זה שכן במבנה מנדטורי בצורת חצי חבית, ברחוב שמאי פינת הפסאז'. בית קולנוע זה היה בבעלות משפחת מזרחי ששלטה גם בקולנוע אדיסון. באותה תקופה קולנוע אוריון היה מבנה ענק בעל אולם אחד. בשנות השבעים, עם מות אבי המשפחה, חלקו של קולנוע אוריון הופרד ממנו והפך לקולנוע אורנע. בשנות השמונים חצי מקולנוע אורנע הפך למזנון כמו גם חלקים מקולנוע אוריון ושאר קולנוע אוריון חולק לחמישה קולנועים. בשנות התשעים מבנה קולנוע אוריון, לא כולל קולנוע אורנע, הפך לסניף של [[מקדונלד'ס]].
* '''קולנוע תל-אור''' - הקולנוע פעל בין [[1941]] ל-[[1964]] בבניין ההסתדרות הישן ברחוב ההסתדרות שבמרכז העיר. עד [[1950]] נוהל על ידי ישראל גוט ומשנה זו הופעל האולם על ידי מועצת פועלי ירושלים. בקולנוע הוקרנו סרטי אולפני [[RKO]] והתקיימו בו גם כינוסים, אספות ואירועים של מועצת הפועלים ושל [[מפא"י]]{{הערה|1=[[דוד קרויאנקר]], '''‏המשולשהמשולש הירושלמי: ביוגרפיה אורבנית''', [[כתר ספרים]] ו[[מכון ירושלים לחקר ישראל]], 2011 עמוד 150}}.
* '''[[קולנוע עדן (ירושלים)|קולנוע עדן]]''' - קולנוע זה שכן בצדו הדרומי של רחוב אגריפס מול הכניסה לרחוב אבן ישראל. ראשיתו בשנת [[1928]] כ"ראינוע קיצי" והוא הופעל על ידי אמריקאי בשם פלויד תחת השם Eden Hall Talkies. הקולנוע נסגר בשנת [[1990]]{{הערה|1=[[דוד קרויאנקר]], '''המשולש הירושלמי: ביוגרפיה אורבנית''', [[כתר ספרים]], 2011 עמ' 141}}.
 
שורה 56:
{{ציטוט|תוכן=במוצאי שבת יצאתי מבית הורי ברחוב המלך ג'ורג' להתבונן "בתמונות של הסרטים", מוסד חשוב בירושלים של אז, בפסאז' הקטן שבין קולנוע אורין ברחוב שמאי לקולנוע אורנע ברחוב הלל... נהגנו לסקור בקפדנות את התמונות שהודבקו ליד בתי הקולנוע, להזין את העינים בכוכבים הולוודיים ולפרנס את הציפיות שלנו מהשבוע החדש.|מרכאות=כן|מקור=[[חיים ברעם]], '''אדום, צהוב, שחור''', [[ספריית מעריב]], 2004, עמ' 27}}
 
לפני הסרט הוצגו פרסומות. לפני עידן הטלוויזיה הוקרן גם יומן אירועים. המפרסם העיקרי היה "פרסום ריבלין". הפרסומות היו ברובן שקופיות עם קריינות. לרבים‏‏לרבים{{הערה|1=‏למשללמשל [http://lateignition.net/wordpress/?p=227 במחשבה שנייה, יש פרסומות שהן נכסי צאן ברזל ("הפרסום על מסך הכסף עולה כסף אך שווה זהב") - תגובון];
[http://www.globes.co.il/news/home.aspx?fid=2&did=792460 כתבה של דוד תדמור בגלובס]
‏}} זכורה ההכרזה בתחילת סדר הפרסומות: "פרסום ריבלין - הפרסום על מסך הכסף עולה כסף אך שווה זהב. נסה והווכח!". פרסומת נוספת שהוצגה הייתה הפרסומת לחנות "הצעצוע" ברח' דונואס: "קנה לילדך שעשוע בחנות הצעצוע"‏‏{{הערה|1=‏למשללמשל ראו בפורום [http://beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?title=%E2%F2%E2%E5%F2%E9%ED_%EC%F9%F0%E5%FA_%E4%F9%E1%F2%E9%ED&ref=teaser-%E7%F1%F8-%EC%E9-%F9%E4%E1%FA-%F9%EC%E9-%FA%F0%F1%E4-%EC%F2%F9%E5%FA-%E0%F4%E9 געגועים לשנות השבעים]‏}}. נדירים יותר היו סרטוני פרסומת, במיוחד מחו"ל ומעט הפקות מקור (למשל ל"קריסטל", בכיכוב [[הגשש החיוור]], ל"[[זיפ]]" ועוד).
 
בסרט הייתה נהוגה הפסקה. ההפסקה הייתה לעתים לאחר רצף הפרסומות והיומן ולעתים באמצע הסרט. לעתים, בסרטים שדרשו מספר החלפות-גלגל היו גם הפסקות לצורך החלפת גלגל. התרגום, בשנים אלה, היה בגוף הסרט וכלל תרגום ל[[עברית]] ול[[צרפתית]]. מערכות הקול לא היו משופרות ולעתים הוקרן סרט ללא קול או שלא היה סנכרון בין הפסקול לסרט המוקרן. במקרים כאלה היה הקהל באולם קורא אל המסריט בקול רם שיסדר את הבעיה.
שורה 131:
 
==לקריאה נוספת==
* [[דוד קרויאנקר]], '''‏המשולשהמשולש הירושלמי: ביוגרפיה אורבנית''', [[כתר ספרים]] ו[[מכון ירושלים לחקר ישראל]], 2011 עמ' 39-52; 212-242
 
==קישורים חיצוניים==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/בתי_קולנוע_בירושלים"