שמחה וילקומיץ – הבדלי גרסאות

וילקומיץ מצא במקום [[צריף]] רעוע ללא רצפה, עם סדקים בגג דרכם חודר גשם. שלושה מלמדים לימדו ארבעים ילד וילדה בשיטות מיושנות וב[[הגייה אשכנזית]]. הוא הכניס מיד את הנהגת ה[[הגייה ספרדית|הגייה הספרדית]], ושינה את תוכנית הלימודים תוך הכנסת מקצועות הקשורים ללימודי חול (הלשון העברית, חשבון והנדסה, היסטוריה כללית, היסטוריה של עם ישראל, גאוגרפיה, וידיעת הארץ) כמו גם טיפוח חלקת אדמה וטיולים משותפים לבנים ובנות בטבע. הרפורמות של וילקומיץ ובקשותיו להגדלת התקציב לשיפור מצבו של בית הספר זכו לתמיכתם של [[משה סמילנסקי]] ושל [[ישראל טלר]], אך גרמו לסכסוך בינו לבין חלק מההורים ופרנסי המושבה{{הערה|1=‏האתרהאתר לתולדות רחובות, [http://www.rehovot-archive.org.il/Doc.asp?DynamicContentID=1223 בית הספר הראשון והמחלוקות בשאלת החינוך.]‏}}.

בשנת 1899 קיבל וילקומיץ את הצעתו של המחנך יצחק אפשטיין ועבר למטולה, ויישם גם בה את שיטתם של חינוך בעברית (בניב הגלילי המיוחד שביקשו להשתית{{הערה|1=אתר הארץ, [http://www.haaretz.co.il/misc/1.1196172 שפות נכחדות, ניב גלילי.]‏}}) עם הקניית ערכי טבע, עבודה חקלאית, שיעורי התעמלות, טיולים, העלאת הצגות בעברית ועוד.

שמחה וילקומיץ נפטר ב[[פסח]], [[ט"ו בניסן]] [[תרע"ח]] ([[1918]]) ונקבר בראש פינה. על מצבתו חקוק: "שאף לגאולה על ידי חינוך ולחינוך על ידי עבודה"{{הערה|1=‏בלוגבלוג "בשלל צבעים", [http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?entryId=1985312&skip=1 "סיפורי מצבות והמורה שמחה חיים וילקומיץ".]‏}}.