ויקיפדיה

העפלה מארצות המזרח – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ הסרת תו כיווניות
תגית: תו כיווניות מפורש
שורה 1:
'''ההעפלה מארצות המזרח''' היא פרק [[ההעפלה|העלייה הבלתי חוקית]] (מבחינת שלטונות [[המנדט הבריטי]]) מ[[מדינות ערב]] לעבר [[ארץ ישראל]], בעיקר בדרכי היבשה.
 
טווח הזמן בו התקיימה ‎‎[[עלייה]] זו נמדד החל מפרסום [[הספר הלבן הראשון]] ביוני [[1922]], שהגביל את העלייה היהודית לארץ, ועד הכרזת המדינה במאי [[1948]]. קיים קושי רב בתיחום ממדי העלייה, אולם מעריכים כי בדרך זו הגיעו לארץ כ-12,000 יהודים‏‏יהודים{{הערה|1=‏אפריםאפרים דקל, '''בנתיבי הבריחה'''‏}}.
 
העולים נחלקו לשתי קבוצות עיקריות: בני [[עדות המזרח]] מקהילות ארצות ערב מצד אחד, ויהודים מאירופה, אשר הגיעו בדרכי היבשה דרך ארצות ה[[בלקן]] למדינות ערב ומהן אל ארץ ישראל, מן הצד השני. חלקם של היהודים האירופאים היה גדול יותר עד ראשית [[מלחמת העולם השנייה]], אולם במהלך המלחמה ואחריה עלה מספרם של יהודי המזרח.
שורה 13:
הנתיבים מאירופה ללבנון היו יצירתיים ומגוונים. ארגונים שונים עזרו ליהודים להגיע ל[[סלוניקי]]: "משרדי הגירה" של הקהילות היהודיות וועדים מקומיים ב[[גרמניה]], [[פולין]], [[צ'כיה]] ו[[יוגוסלביה]], כל עוד התאפשרה פעילותם של אלה. בעזרת תשלום [[שוחד]], קיבלו היהודים בסלוניקי [[אשרה (ויזה)|ויזה]] ל[[עיראק]], דבר שאיפשר להם לנוע באופן חוקי ל[[איסטנבול|קושטא]], ממנה הם נסעו במכוניות או ב[[רכבת]] ל[[אדנה]] ומשם ל[[סוריה]] ולביירות. מביירות נלקחו העולים בקבוצות, בלילות החשוכים, על ידי ערבים מקומיים שקיבלו שכר רב על פעילותם. המבריחים הערבים הובילו את הקבוצות אל קיבוצי [[אצבע הגליל]] (בעיקר [[כפר גלעדי]] ו[[איילת השחר (קיבוץ)|איילת השחר]]), ולאחר [[1938]] הובלו עולים גם לכיוון הקיבוצים [[אילון (קיבוץ)|אילון]] ו[[מצובה]].
 
{{ציטוט|תוכן=מרכז הפליטה מארצות אירופה, בעיקר מגרמניה, היא [[פראג]], שם קיים ועד פליטים השולח אנשים ל[[בלגרד]]. הם מקבלים ויזות דרך סלוניקי או קושטא לעיראק... הבאים הם ברובם המכריע מ[[גרמניה]]. לפי השערת אנשי המקום [ביירות], עברו בחודש האחרון 500 איש בדרך זו... ועד הפליטים בביירות עוזר לפליטים בכלכלה ולינה... הממשלה מתייחסת לפליטים בביירות באופן טוב ומעלימה עין ממציאותם בעיר... בביירות נמצאים סרסורים המבריחים את האנשים בעזרת ערבים, באישון לילה דרך ההרים לגליל... תנאי המעבר הם דוגמה לניצול אכזרי... אחד העולים מסר לי כי הדרך מפראג לגבול א"י עלתה לו ולאשתו 1,500 מארק (=120 לירות), עולה שני שילם [רק] בעד המעבר מביירות לארץ ישראל 45 לירות|מרכאות=כן|מקור=דיווח של [[שליח (ציונות)|שליח]] הסוכנות לביירות מיום [[26 בדצמבר]] [[1933]]‏‏{{הערה|1=‏[[דוד סילורה]], '''ההעפלה מארצות המזרח''', בתוך "עידן" 1, [[יד בן צבי]], 1982 עמ' 113-123‏123}}}}
 
גם לאחר שהגיעו העולים לכפר גלעדי, עדיין הם נצרכו לחצות את [[גדר הצפון]] שהותירה את יישובי אצבע הגליל מחוץ לגדר משום שנמתחה מדרום להם. על הגדר שמר [[חיל הספר העבר-ירדני]], שבאזור זה כלל חיילים-שוטרים [[בדואים]] עם קצינים בריטיים. על המעפילים היה להסתנן ליד [[ראש פינה]] ולעבור מתחת לתחנת המשטרה של [[מצודת כ"ח|נבי יושע]]. הסביבה נודעה כמקום פעילות של מבריחים ושודדים וסחורות החליפו שם ידיים בתנאי קירבה ושכנות. מבצעי ההעפלה שולבו בתנאים ששררו בשטח ונטלו בהם חלק יהודים שהתחזו לערבים, ערבים שסייעו תמורת [[כסף (אמצעי תשלום)|כסף]], ויהודים שפעלו ללא הסוואה בקרבת הגבול‏‏הגבול{{הערה|שם=palmach|1=‏[http://www.palmach.org.il/show_item.asp?levelId=38612&itemId=6084&itemType=0 מרכז מידע פלמ"ח]‏}}
 
===עלייה ממדינות המזרח===
'''בוכרה ואיראן''' - קבוצה נוספת של יהודים שעלתה בתקופה זו, הייתה יהודי [[בוכרה]] ו[[איראן]]. הם נעו ברכב, ברגל ועל גבי [[סוס|סוסים]] מארצותיהם אל העיר מוסול, משם לאדנה וממנה לסוריה וביירות. נתיב אחר עבר דרך בגדד וממנה, דרך המדבר, אל גבולה המזרחי של [[ארץ ישראל]]. גם על הגבול המזרחי שמר חיל הספר, אולם הגדר לא הייתה שלמה וניתן היה לעבור אותה באמצעות מבריחים מקומיים. אחת משיטות המעבר הייתה חציית [[אגם החולה]] באמצעות סירות.
 
'''מצרים''' - מ[[מצרים]] עלו בתקופה זו כ-700 בני נוער מתנועות "החלוץ" ו[[השומר הצעיר]], שאורגנו על ידי [[עליית הנוער]]‏‏{{הערה|1=‏‏דודדוד סילורה, '''ההעפלה מארצות המזרח''', בתוך "עידן" 1, [[יד בן צבי]], 1982, עמוד 115‏115}}. הם עלו על אף מצבם הכלכלי והחברתי המשופר ולא נדרשו ל[[סרטיפיקט|סרטיפיקטים]].
 
==התקופה השנייה 1941 - 1948==
שורה 33:
החל משנות ה-30, הפכה הנהגת הקהילות היהודיות במזרח להיות ציונית ברוח [[ציונות מדינית|הציונות המדינית]] מבית מדרשו של [[הרצל]], ושיתפה פעולה עם [[תנועות הנוער היהודיות הציוניות|תנועות הנוער החלוציות]].
 
בתקופה זו עלו בין 4,000 ל-7,000 עולים בנתיבים שונים ביבשה, בים ובאוויר ‏‏{{הערה|1=‏אפריםאפרים דקל מציין בספרו "בנתיבי הבריחה" מספר כולל של 12,000 עולים מארצות המזרח. אם מפחיתים ממספר זה כ-8,000 עולים בתקופה הראשונה מקבלים מספר של 4,000 עולים בתקופה השנייה. עם זאת, מרכז המידע של הפלמ"ח נוקב במספר 7,500‏500 עולים בנתיבים היבשתיים בשנים 1948-1939.}}.
 
===הארגון הארץ ישראלי===
הנהגת היישוב הפקידה את ההעפלה ממדינות ערב בידי "המוסד לעליה ב'" בראשות [[שאול אביגור|שאול אביגור (מאירוב)]]. ה"מוסד" החל לפעול ב[[סוריה]] וב[[עיראק]] כבר בשנות ה-30 באמצעות הפעלת שליחים. חלק מהשליחים היו עובדי "[[סולל בונה]]" שנשלחו לעבודות בניין, ורובם היו גם אנשי [[המחלקה הערבית]] של הפלמ"ח. הם פעלו כבודדים או בקבוצות מצומצמות, תוך הסתכנות כי יילכדו ויואשמו ב[[ריגול]]. על פעילות ההעפלה היבשתית היה אחראי [[ליובקה יבזורי]]. בראשית התקופה השנייה, בשנים 1943-1941, הצטמצמה ההעפלה היבשתית והגיעה עד לכדי - 100 איש לחודש, לכל היותר.
 
על-מנת להבריח את העולים אל תוך תחומי הארץ, הציע יבזורי ב[[אוקטובר]] 1943, להיעזר באנשי הפלמ"ח שהוצבו לעבודה במשקים הגובלים בגדר הצפון. ב[[דצמבר]] [[1943]] החליטו מפקד הפלמ"ח, [[יצחק שדה]] וסגנו [[יגאל אלון]], להקים את "'''החוליה'''". יבזורי מונה ל"קצין עלייה" ליד מטה הפלמ"ח. בערך ב[[אפריל]] [[1946]] עברה "החוליה" לפיקודה של פלוגה ט' שישבה באיילת השחר.‏‏{{הערה|1=[http://www.palmach.org.il/show_item.asp?levelId=38612&itemId=5115&itemType=0 מרכז מידע פלמ"ח]}}
 
אחת ההחלטות הראשונות במסגרת ארגון ההעפלה היבשתית הייתה שלא להיזקק למבריחים הערבים. לשם כך נשלחו סיירי הפלמ"ח להכיר את השטח והתוו את הנתיבים הבאים:
שורה 50:
 
מבצע ההעפלה הדרמטי ביותר מסוריה כונה "מבצע האלף"{{הערה|1={{סרטונים}} {{mako|סמדר פלד|ילדי המחברת של מנחם|692c11515270c31004|news-channel2/Friday-Newscast|4 בינואר 2013}} - במקור, מתוך [[אולפן שישי]] של [[חדשות ערוץ 2]]}}, במסגרתו הועברו שיירות, בהן חצו בסך הכל 1,350 ילדים את הגבול לישראל:
{{ציטוט|תוכן=מדי לילה בלילה... היו שיירות בנות 50-60 ילד עוברות את הגבול. קטנים ורזים ואפופי חרדה היו נעלמים מעיננו במעטה החשיכה הכבדה... נשאו בנטל השתיקה, העייפות, הצמא והיו צועדים אילמים ודרוכים. לעתים היה קשה להבין כיצד שבט שלם של פעוטות הצליח לעבור בחשאי-חשאין את הגבול.|מרכאות=כן|מקור=[[יעקב אבידוב|יאני אבידוב]] (שליח "המוסד") {{הערה|1=‏‏דודדוד סילורה, '''ההעפלה מארצות המזרח''', בתוך "עידן" 1, [[יד בן צבי]], 1982, עמ' 116‏116}}}}
 
חלק קטן מהעולים הגיע לחופי הארץ גם באמצעות סירות דייגים.
שורה 59:
מעט לאחר [[הפרהוד]] הקהילה היהודית בבגדאד נמצאה במצוקה ומשפחות הביעו עניין בשליחת בני נוער לעלות לארץ ישראל. שליחת העלייה הראשונה הייתה [[מזל מוצרי]], שנשלחה על ידי [[עליית הנוער]] לעיראק ב[[פברואר]] [[1942]] במסווה של ארכיאולוגית חובבת כדי ליצור קשר עם המעוניינים לעלות לארץ ישראל וליצור קשרים בין הקהילה למוסדות העלייה. את העלייה הבלתי לגאלית מעיראק ארגן מ-[[1942]], שליח המוסד לעלייה ב' [[מאיר מרדור|מוניה מרדור]]. הוא הגיע לבגדאד במסווה של חייל בריטי, וקשר קשרים עם ההנהגה היהודית ועם אנשי [[המחתרת הציונית בעיראק|התנועות הציוניות]]. בעקבותיו נשלחו לבגדד [[שמריהו גוטמן]], [[אנצו סרני]] (בכיסוי של איש "סולל בונה" ) ועזרא כדורי. ראשוני העולים לא היו יהודי עיראק, אלא החיילים היהודים שהגיעו מ[[פולין]] לעיראק במסגרת [[צבא אנדרס]], והעדיפו לערוק מהצבא ולהגיע לארץ ישראל (איתם באו גם 716 [[ילדי טהראן]], שאושרה כניסתם לארץ). האנגלים פעלו נמרצות כנגד פעילות העולים, ואף שלחו לשם קצין בולשת מיוחד, דבר שהקשה מאוד על המלאכה. העולים הראשונים בקרב יהודי עיראק היו בני נוער, חברי תנועות הנוער החלוציות, אחריהם עלו גם בעלי משפחות.
 
התנועה הייתה ב"מאה ואחת דרכים, אחת קשה מחברתה" ‏{{הערה|1= כדברי ההיסטוריון [[מרדכי נאור]], בתוך: דוד סילורה, '''ההעפלה מארצות המזרח''', בתוך "עידן" 1, [[יד בן צבי]], 1982, עמ' 118‏118}}. אחת מדרכי התנועה במדבר, בין בגדד לגבול הצפון של ארץ ישראל, הייתה תוך הסתייעות בנהגי "[[אגד]]", שנסעו לעיראק לצורכי הצבא הבריטי והבריחו במכוניותיהם עולים רבים ואף [[נשק]].
 
בשנת [[1947]] הובאו מעפילים מעיראק גם דרך האוויר. ביוזמת דוידקה נמרי גויסו שני טייסים אמריקאיים, שהציעו את מטוסם לאנשי המוסד לעלייה ב' תמורת תשלום ובתיאום עם ארגונים ציוניים בעיראק, בוצעו שלושה מטסים לארץ זו. השליח הארצישראלי [[שלמה הלל]] (לימים [[יושב ראש הכנסת]]) נחת עם הטייסים והצליח לארגן קבוצה מקרב [[יהדות עיראק|יהודי עיראק]] שיעלו במהירות על המטוס, שנחת בחשאי בשדה פתוח בבקעת יבנאל. בסך הכל הובאו במבצע זה, שכונה בשם "[[מבצע מייקלברג]]", 150 איש.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/העפלה_מארצות_המזרח"