צום תשעה עשר הימים – הבדלי גרסאות

{{ציטוט|תוכן="(הצום) הוא בעיקרו תקופת מדיטציה, תפילה ועיסוק רוחני, שבמהלכו על המאמין להתאמץ ולערוך את השינויים הנדרשים בחייו הפנימיים, ולחדש ולאתגר את תעצומות הרוח החבויות בנפשו. לכן, משמעותו ומטרתו (של הצום) היא בבסיסה רוחניות. הצום הוא סמלי והוא משמש כתזכורת להתנזרות ממאויי הבשר והאנוכיות".‏‏{{הערה|[http://www.theaqdas.org/notes.php#25 הערה 25 על פסוק 16 ב'''כתאב אל-אקדס'''].}}}}

הצום הונהג על ידי ה[[באב]] ואומץ על ידי מייסד הדת הבהאית, ה[[בהאא אוללה]], אשר קבע את כלליו ב[[כיתאב-אי אקדס]], אגב שינויים רבים. הצום הבהאי דומה במיוחד לצום ה[[רמדאן]] ה[[אסלאם|מוסלמי]], אך מועדו נקבע לפי הלוח הבהאי השימשי ועל כן אינו נע לאורך [[עונות השנה]]. 19 ימי הצום מתחילים עם סיומם של [[איאם-אי הא]] ומסתיימים ב[[נורוז (חג בהאי)|נורוז]], ראש השנה הבהאי. על המאמינים להימנע מ[[אכילה]], [[שתייה]] ו[[עישון]], מזריחת החמה ועד שקיעתה. הצום מחייב את כל הבהאים שגילם בין 15 ל-70, אך הוא נחשב לחובה אישית שאינה נאכפת על ידי הממסד הבהאי. מן הצום פטורים מאמינים שאינם נמצאים בטווח הגילאים המחייב, חולים, נשים [[הריון|הרות]] או [[הנקה|מניקות]], מאמינים העוסקים בעבודה מאומצת ואלה הנמצאים בנסיעה מפרכת. נשים בתקופת הו[[וסת]] פטורות גם הן מחובת הצום, ותחת זאת עליהן להטהר ולדקלם את הפסוק "תהילה לאל, אלוהי הזוהר והיופי" 95 פעמים בכל יום‏‏יום{{הערה|'''אל-כתאב אל-אקדס''', פס' 13.}}. כל המאמינים הפטורים מהחובה, רשאים לצום אם הם חפצים בכך, אך אם הם בוחרים שלא לעשות כן, הם מצווים לאכול ולשתות בפרטיות.