הבדלים בין גרסאות בדף "יהודה יערי"

הוסרו 27 בתים ,  לפני 3 שנים
מ
הסרת תו כיווניות
מ (הסבת תבנית המכון לתרגום 1 לתבנית המכון לתרגום#)
מ (הסרת תו כיווניות)
ברבים מסיפוריו מתוארים עולמם השבור של הגיבורים, התקווה שמעורר בהם החזון לשינוי, והייאוש כתוצאה משברו של החלום. גם הקיבוץ, למרות הניסיונות ליצור חברה חדשה, אינו מצליח לרפא את נפש הפרט הדוויה. הניגוד בין המשבר העמוק לבין החזון האידאלי כה רב עד כי רבים מגיבוריו אינם יכולים לשאת אותו:
{{ציטוט|תוכן=צעירים לימים היו כולם, - - - מבני דור המלחמה. בלבם אימה גדולה, אימת המלחמה, ובנפשם שאיפה לגאולה, גאולת העם וגאולת האנוש. וסוד אגלה לך: שאיפה זו הייתה גדולה מכפי שיכלו להכיל ולתפוס. משאת-נפש גדולה בנפש שאינה גדולה כל-כך, עלולה להעביר את האדם על דעתו.|מקור="מה שלא סיפר לה עד כה", בקובץ "דרכים ואהלים", עמ' 163}}
בשל כך רואים בו כמה מהמבקרים כסופר [[ספרות ריאליסטית|ריאליסטי]], דוברה של תקופה, בדומה ל[[יוסף חיים ברנר|ברנר]] שתיאר את מציאות אנשי [[העלייה השנייה]]‏‏{{הערה|1=‏מאמריהםמאמריהם של ישורון קשת ואריה ליפשיץ}}.
 
אולם חוקרי ספרות אחרים מצביעים על הערך האוניברסלי של סיפוריו, הרבה מעבר לרוחם של זמן ומקום מסוימים{{הערה|1=‏מאמריהםמאמריהם של שמעון הלקין ונורית גוברין}}. הסיפורים עוסקים בשאלות של זהות, משמעות החיים, הניכור בין בני האדם ויחסי היחיד והחברה, ובכך יש לראות בהם חלק מהספרות ה[[אקזיסטנציאליזם|אקזיסטנציאליסטית]]. השיגעון וה[[דיכאון]] שרבים מהגיבורים לוקים בהם אינם ייחודיים לחלוצי העליות הראשונות לארץ, אלא הם חלק מייסורי הקיום האנושי שאין להימלט מהם, והחזון בדבר חברה שבה יחדלו הייסורים מסתבר כאשליה{{הערה|1=‏נוריתנורית גוברין, "אין המולדת מוציאה את האדם מיגונו"}}.
 
===השפעה חסידית===
יערי הכיר את [[תנועת החסידות|החסידות]] עוד מסביבת ילדותו בגליציה, אולם מפגש מכריע היה לו עם [[חסידות ברסלב|חסידי ברסלב]] בביקורו הראשון בירושלים, מהם שמע לראשונה את סיפורי המעשיות של רבי [[נחמן מברסלב]], ולדבריו הוקסם מהם‏‏מהם{{הערה|1=‏יהודהיהודה יערי, "התנצלות המהדיר", במבוא ל"סיפורי מעשיות משנים קדמוניות", עמ' ס'}}. לימים אף ערך וכתב נוסח חדש לכמה מהסיפורים והוציא אותם במהדורה חדשה. גם בסיפוריו המקוריים ניתן למצוא אלמנטים רבים של סיפורי מעשיות חסידיים - עלילות צדדיות הסוטות כביכול מהעלילה המרכזית אך מתגלות כבעלות משמעות אלגורית, אגדות, משלים ופתגמים, וסגנון סיפור פשוט ועממי.
 
בימי הקיבוץ הראשונים, עוד טרם העלייה לקרקע, הנהיג יערי את חבורת ה"חסידים" - קבוצת חברים שגיבשה הווי של שירה וריקודים בכל הזדמנות, ברוח המסורת החסידית. לימים סיפר כי הרעיון לכנות את הקבוצה השיתופית בשם "קיבוץ" בא לו ממפגשו עם חסידי ברסלב, שתיארו בפניו את [[חסידות ברסלב#הקיבוץ הקדוש באומן|הקיבוץ הקדוש באומן]] - התכנסותם בימי [[ראש השנה]]{{הערה|שם=חתחתים}}. בעקבות זאת היו שראו בו את "ממציא" הכינוי "קיבוץ", אף כי ישנן עדויות על כך שהשם עלה בכמה מקומות במקביל באותה תקופה{{הערה|1=[[מוקי צור]], "יהודה יערי: סופרה של תקופה" - אחרית דבר לספר "תשובתו של אביגדור שץ", עמ' 202}}.