מגילת ון-אמון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ הסרת תו כיווניות
שורה 2:
'''מגילת ון אמון''' היא סיפורו של מסע ימי של כוהן [[אמון (אל)|אמון]] מ[[מצרים]] לעיר [[גבל]] אשר שכנה ב[[לבנון]]. מטרת המסע הייתה רכישת קורות עצי [[ארז]] לצורך בניית סירה לאל אמון. אחת לשנה, בעת גאות ה[[יאור]] יצא אמון למסע שיט מלווה ב[[כהן (איש דת)|כוהנים]] על גבי הנהר לצורך התאחדות עם בת זוגו [[מות (אלה מצרית)|מות]].
 
מסע ון אמון [[תיארוך|מתוארך]] לסוף [[פרעוני מצרים#השושלת ה-20|השושלת ה-20]] תקופת שלטונו של [[רעמסס האחד עשר]], ותחילת [[פרעוני מצרים#השושלת ה-21|השושלת ה-21]] ל[[מלכי מצרים העתיקה]], תחילת תקופת הביניים השלישית. התאריך שבו נוקב דו"ח ון אמון הוא - 'השנה ה-5 לתאריך חידוש הלידות', שהוא שנת [[המאה ה-11 לפנה"ס|1075 לפנה"ס]] לערך.‏‏{{הערה|1= משה אילת, '''קשרי כלכלה בין ארצות המקרא בימי בית ראשון''', [[מוסד ביאליק]], ירושלים, 1976 עמ' 136}} מתוך המגילה ניתן ללמוד על הרקע ההיסטורי ועל מצבה של [[מצרים העתיקה|מצרים]] ביחס למדינות אחרות באזור באותה תקופה, על יחסי הכוחות בתוך מצרים עצמה. היחס לו זוכה ון-אמון מצד שליטי הערים השונות בהן הוא עובר, מלמד על ירידת כוחה של מצרים בתקופה זו. כן ניתן ללמוד על [[עיר נמל|ערי נמל]], מנהגי [[שיט]], [[אונייה|אוניות]], [[משפט ימי]] שהיה מקובל בתקופה ועוד.
 
סיפור המסע נכתב על [[פפירוס]] ב[[כתב היראטי]] בשפה ה[[מצרית עתיקה|מצרית]]. הפפירוס שהתגלה בשנת [[1890]] ב[[אל-חיבה]] שב[[מצרים התיכונה]], הוא העתק לא שלם של סיפור המסע. ב-[[1891]] נרכש הפפירוס שנקרא "פפירוס מוסקבה 120", על ידי ה[[אגיפטולוגיה|אגיפטולוג]] הרוסי [[ולדימיר גולנישצ'ב]]. הפפירוס הוא חלק מאוסף [[מוזיאון פושקין]] לאמנות יפה ב[[מוסקבה]].