|
|
|
לצד העיסוק בנושאים חברתיים אקטואליים, ניו יורק משמשת עבור לורקה גם סמל לתחושות אישיות כמו בדידות ואהבה נכזבת, ונושאים כלל אנושיים כמו הפחד מהמוות וכמיהה דתית.
סגנון השירים בקובץ שונה באופן מהותי משירתומהסגנון שאפיין את שירתו המוקדמת של לורקה הנראיתבקבצים ב[[שירת הזמר העמוק]] ו[[רומנסרו צועני]], שירהבהם שהתבססההתבסס על מבנים מסורתיים כמו בלדה ורומאנסה. לורקה, שהושפע מתנועת ה[[סוריאליזם]] האירופית, עוזב בקובץ זה את המסורת השירית האנדלוסית לטובת שפה מטאפורית חדשה שתבטא מציאות מעבר לטבע ומעבר לתודעה. שפה זו מתארת חפצים, תחושות ורגשות באופן ספונטי, בעזרת דימויים חדשניים ומפתיעים ושבירת מבנים תחביריים מוכרים. המעבר לשפה זו ניכר גם בשבירת המבנים הצורניים ושימוש נרחב בשורה חופשית. יחד עם זאת, קובץ זה ממשיך לעסוק בנושאים שהטרידו את לורקה בשירתו המוקדמת, כמו פחד המוות והמשיכה אליו, אהבות אבודות, חריגות, החמצה וכמיהה לילדות{{הערה|רמי סערי וחביאר דה לה פוארטה. מתוך המבוא לפדריקו גרסיה לורקה, '''משורר בניו יורק'''. 1999. עמ' 14-15.}}.
==מבנה הקובץ==
|
