נאסר א-דין שאה קאג'אר – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Naser edin shah by Kamalolmolk.jpg|250px|ממוזער|שמאל|נאסר א-דין שאה קג'אר]]

תקופת שלטונו היא השלישית באורכה בהיסטוריה של פרס, אחרי תקופות השלטון של המלכים [[שבור השני]] ו[[תהמספ הראשון]]. למרות ששלטונו התאפיין במגמות של פתיחות למערב ול[[מודרניזם|מודרנה]] וביטול סמכויות אזרחיות של אנשי דת ומסירתן לפקידות חילונית, הוא היה שליט [[טוטליטריזם|טוטליטרי]] שרדף על רקע דתי, בין השאר, את בני העדות ה[[בהאים|בהאית]] וה[[באביזם|באבית]]. נודע במיוחד בכך שמסר נכסים ואינטרסים כלכליים של ארצו לידיים בריטיות, דבר שהוביל בסופו של דבר לרציחתו על ידי לאומנים.

 

במהלך שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-19 התחזקה רוסיה והרחיבה את שליטת לאזורים במרכז אסיה הגובלים בפרס כמו [[אוזבקיסטן]] ו[[טורקמניסטן]], וכך מנעו קשר של פרס עם ערים להן היו לה יחסי מסחר מסורתיים כמו [[סמרקנד]] ו[[בוכרה]]. לאחר שנכשלו ניסיונות לקבל הבטחה בריטית לשלמותה הטריטריאלית של איראן פנו השאה וראש הממשלה שלו, מירזא חוסיין חאן, למסלול הכלכלי מתוך תקווה שעל ידי פתיחת המדינה להשקעות הון יהיה לבריטים אינטרס להגן על איראן מפני הרוסים, וכך גם איראן תתפתח מבחינה כלכלית. הדבר הביא להתערבות גוברת והולכת של בריטניה בענייניה הפנימיים של פרס ואף שלטה בחלק ניכר מהכלכלה הפרסית, תוך העברת כספי [[שוחד]] לכיסו של השאה ומקורביו. ההתערבות הבריטית עוררה את מורת רוחם של איראנים רבים, והגבירה את האמונה ששליטי המדינה משרתים אינטרסים זרים.

 

 

 

=== מרד הטבק ===