הבדלים בין גרסאות בדף "ברווז הפרא"

הוסרו 12 בתים ,  לפני 4 שנים
מ
הסרת תו כיווניות
(ביטול גרסה 18651465 של 79.178.54.94 (שיחה) שגיאות עריכה - הטקסט הקודם היה הנכון)
מ (הסרת תו כיווניות)
ביום המחרת, רלינג מגיע ומספר למשפחה שיילמאר נשאר ללון בחדרו. הוא נחרד ממה שגרגור חולל, ומגלה שלפני זמן רב הוא שתל במוחו של יילמאר את רעיון ההמצאה כ"שקר חיים", כדי לטעת בו תקווה שתמנע ממנו מלשקוע בייאוש. הם מתווכחים בעוד יילמאר מגיע לאסוף את חפציו כדי לעזוב את הדירה. הוא המום ממספר החפצים שעליו לארוז. הדוויג שמחה לראותו, אולם יילמאר אינו מתייחס אליה. הרוסה, הדוויג נזכרת בברווז הפרא והולכת לעליית הגג ובידה האקדח. לאחר שנשמעת ירייה, המשפחה מניחה שאקדל הזקן צד בעליית הגג, וגרגור מניח שהוא ירה בברווז עבור הדוויג. הוא מספר על הקורבן ליילמאר, שהדבר נוגע לליבו. כשאקדל הזקן יוצא מחדרו, המשפחה נוכחת לדעת שלא ייתכן שהוא ירה בעליית הגג. הם נחפזים לעליית הגג ורואים את הדוויג שוכבת על הרצפה. אף אחד לא מוצא פצע, ורלינג בודק אותה. הוא מגלה שהכדור חדר לחזה, פגע בלבה והיא מתה במקום משטף דם פנימי. יילמאר מתחנן לפניה שתתעורר לחיים כדי שתוכל לראות עד כמה הוא אוהב אותה. המחזה מסתיים כשרלינג וגרגור מתווכחים שוב. גרגור מחזיק בדעה שהדוויג לא מתה לשווא, מכיוון שהכאב עורר את כל האצילי שבו. רלינג מלגלג על הרעיון ועונה לו.
{{ציטוט|תוכן="בוא נדבר על זה שוב, כשיבצבץ העשב הראשון על קיברה. אז תשמע אותו מפריח מליצות נבובות על "הילדה שנקרעה בטרם עת מזרועות אביה", ותראה אותו מתפלש בים של דמעות רגשניות ורחמים עצמיים."
‏‏{{הערה|1=
[[הנריק איבסן]], '''ברווז הפרא''' ; עברית: גד קינר; רמת-גן : מרכז ישראלי לדרמה, תשמ"ה 1985, עמ' 143.
}}}}
 
==המחזה בתרגום בדפוס לעברית==