עלילת המצורעים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Liadmalone (שיחה | תרומות) ←טקיטוס: פלוטרכוס במקום פלוטארכוס |
מ הסרת תו כיווניות |
||
שורה 59:
== ליסימכוס ==
הסופר המצרי [[ליסימכוס (נגד אפיון)|ליסימכוס]], שגם הוא כתב חיבור על דברי ימי מצרים, כתב את התיאור המפורט ביותר של יציאת מצרים שהגיע לידינו מהתקופה ההלניסטית-רומית, ש[[יוסף בן מתתיהו]] הכריז עליו כעל העוין ביותר מבין כל הגרסאות לסיפור.{{הערה|Bezalel Bar-Kochva, '''The Image of the Jews in Greek Literature: The Hellenistic Period''', p. 306}}
ליסימכוס סיפר כי "בימי בוֹכּחוֹריס מלך מצרים", בשנת בצורת, "בני עם היהודים, אנשים '''מצורעים ובעלי נגעים וחולים בכל מיני מחלות'''", צבאו על המקדשים וביקשו מזון. המחלות התפשטו בקרב כלל האוכלוסייה והמלך פנה לאל [[אמון (אל)|אמון]], שציוה עליו לטהר את המקדשים "מכל האנשים המזוהמים והחוטאים" ולגרש אותם אל השממה "ולהטביע את '''המצורעים והמנוגעים'''", כי רק אז תסתיים הבצורת. המלך ציוה על כהני המקדשים לאסוף "את כל האנשים אשר אינם טהורים" והורה לצבא להוליך אותם למדבר, בסך הכל 110 אלף מגורשים, "ולקשור אל המצורעים לוחות עופרת" כדי להטביע אותם בים. "וכאשר טבעו המצורעים והנגועים בים" ואלה שנשארו בחיים התקבצו יחד במדבר חשופים לסכנת חיים..."איש אחד ושמו [[משה]]" הציע להתחיל ללכת ללא הפסקה עד שיגיעו לארץ מיושבת. הוא ציוה עליהם שלא לדבר [[שלום]] "לשום בן אדם" ולא לייעץ לו טובה "רק עצת-רשע ולהרוס את כל מקדשי האלים והמזבחות אשר ימצאו בדרכם". הם הלכו במדבר ולאחר צרות רבות הגיעו לארץ מיושבת "ועשו רעות ליושביה", שדדו את המקדשים והעלו אותם באש, "והגיעו אל הארץ הנקראה בימינו יהודה", שם יסדו עיר שקראו לה "
ליסימכוס משתמש בשם "יהודים" עוד בהתייחסו לשהותם במצרים, לפני הגיעם ליהודה, ומבחין בין הטמאים והכופרים לבין החולים והמצורעים. האל ציוה שהראשונים יגורשו לשממה ואילו האחרונים יוטבעו. מכיוון שהמלך מילא את הציווי, נובע כי היהודים מזוהים עם הטמאים והכופרים, אלא שהדבר סותר אפילו את דברי ליסימכוס עצמו, שטען במפורש שהיהודים היו נגועים בצרעת. כדי ליישב את הסתירה, ניתן רק להניח שליסימכוס מלכתחילה כלל ביחד את שתי הקבוצות וייתכן שכך גם הדגיש את חוסר מוסריותם של היהודים.{{הערה| Menahem Stern, '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', Vol. I, LXII. Lysimachus, p. 385-386}}
שורה 75:
כמו קודמיו, גם הסופר המצרי [[כאירמון מאלכסנדריה]] (המאה ה-1 לספירה) כתב "אגיפטיאקה" משלו, שכללה גרסה משלו על יציאת מצרים, שמבוססת גם היא על עלילת המצורעים:
לסיפורו של מנתון הוסיף כאירמון ש[[איזיס]] נגלתה לאמנופיס בחלום והציקה לו בשנתו על כך שהמקדש שלה נהרס במלחמה. אחד החרטומים (במקור: "סופרי הקודש") בשם "
גרסת כאירמון מבוססת בעיקרה על סיפורו של מנתון, אך כוללת שימוש במסורות שאינן תלויות במנתון, שמשתקפות באזכורו של פריטיבאוטס ובהופעתה של איזיס בחלום.{{הערה| Menahem Stern, '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', p. 417}} ייתכן וסיפור החלום על איזיס מקורו במסורת עממית נפוצה. יש מכנה משותף בין גרסת כאירמון לבין המסופר ב"נבואת ה[[קדרות|קדר]]" המצרית. נבואה זו נמצאה כתובה ביוונית על שרידי [[פפירוס]]ים מ[[המאה ה-3 לספירה]] ובאחד מהם מסופר על "היהודים...בני הבליעל...המגורשים ממצרים על ידי זעמה של איזיס".{{הערה| Menahem Stern, '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', p. 420, Sec. 289}}{{הערה|מנחם שטרן, '''מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני''', נבואה מצרית-יוונית והמסורת על גירוש היהודים ממצרים בהיסטוריה של כאירימון, עמ' 533-531.}}
שורה 86:
יוסף בן מתתיהו מאשים את כאירמון בכך שבדה את סיפור המצורעים ואת דבר החלום על איזיס, וטוען כנגדו שלא טרח להסביר מי בדיוק היו "אנשי הצבא האלה לרבבותיהם" שחיכו ליד פלוסיון - ילידי מצרים או שהגיעו מארץ זרה, ושלא הסביר מדוע לא רצה המלך לתת להם להיכנס לתוך מצרים.
הוא מצביע על כך שכאירמון לא סיפר בהתחלה מאין באו 380 אלף, ואחר כך לא הסביר גם את החשבון שעשה: אם ל-380 אלף הצטרפו 250 אלף מצורעים וחולים ובסופו של דבר גורשו רק 200 אלף, כיצד אבדו 430
== טקיטוס ==
| |||