תל חלף – הבדלי גרסאות

'''תל חלף '''(בערבית: '''تل حلف'''‎) הוא [[אתר ארכאולוגי]] במחוז [[אל-חסכה]] בצפון-מזרח [[סוריה]], ליד הגבול עם [[טורקיה]]. האתר שוכן קרוב לעיר [[ראס אל-עין (סוריה)|ראס אל-עין]] (Ras al-Ayn) {{אנ|Ras al-Ayn, al-Hasakah Governorate}}, בעמק הפורה ועל גדתו הדרומית של נהר ה[[חבור]]. בתל זה נמצאה לראשונה תרבות מ[[התקופה הנאוליתית]] האלף ה-6 לפנה"ס, שקיבלה את השם "[[תרבות חלף]]" על שם התל. התרבות מאופיינת בקרמיקה מזוגגת צבועה הכוללת עיטורים [[גאומטריה|גאומטריים]] וציורי חיות. באתר שכנה העיר גוזן (גוזאנה), המוזכרת במקרא כאחת הערים אליהן הוגלו [[עשרת השבטים]]. בזמן [[מלחמת האזרחים בסוריה]] נשלט האזור על ידי [[היחידות להגנת העם]].

בחפירות בתל נמצאו תעודות הכתובות ב[[כתב יתדות]] ב[[אשורית]], [[בבלית|בבלית חדשה]], וכמות קטנה ב[[ארמית]]. נמצאו 100 תעודות המתוארכות ל{{ה|מאה ה-8 לפנה"ס}} שמקורן בארכיון של המושל ([[פחה]]) מנכ(מת), אשר פעל בתקופתו של המלך האשורי [[אדד-ניררי השלישי]]. מתעודות אלה ניתן ללמוד על חיי היום-יום, על תפקיד המושל ועל ארגון המקום, כגון הטיפול באורוות (העיר סיפקה סוסים, פרדות ואתונות לשלטונות אשור), הגנים, אספקת מזון ועוד. נשי הפקידים האשורים חיו במשותף בבית הנשים. על פי התעודות ניתן ללמוד שהארמים שנשלטו על ידי האשורים, היו בעיקר פועלים חקלאיים, בעלי מלאכה ועבדים. האשורים הטילו מס כבד על האוכלוסייה המקומית. על פי התעודות ניתן ללמוד גם על הצבא האשורי. אנשי קשר מיוחדים היו מעבירים את פקודות המלך לכל קצווי האימפריה כשהקשרים היו מתחלפים בתחנות שונות. דרכי המלך נשמרו על ידי גדודי צבא שחנו לאורך הדרך. היחידה הצבאים הקטנה ביותר הייתה בת 10 אנשים ומפקדה נקרא רב העשרה. במסמכים מופיעה רשימת הציוד העשירה של יחידה זאת, שכללה גם מרכבה ו-4 סוסים. בנוסף, נמצאו תעודות מאוחרות יותר שתוארכו ל[[המאה ה-7 לפנה"ס|מאות ה-7]] ו[[המאה ה-6 לפנה"ס|ה-6 לפנה"ס]]. התעודות עוסקות במסחר, מימון הלוואות, ועניינים משפטיים. נמצאו מספר כתובות מסוחרים ששמם אלמנני ואדד-מִִִלכ-ִּּּאילַאי שפירוש שמו הוא "אדד המלך (הוא) אלוהי".{{הערה|[[אברהם מלמט]], '''התעודות מתל חלאף (גוזן)''', ידיעות [[החברה העברית לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה]], ג/ד‎ד ,תש"י ( 1950) עמ' 102-99}}

אחת התעודות שנמצאו (תעודה 111) מתייחסת להתיישבות הישראלית בגוזן. תעודה זאת מהמאה ה-7 לפנה"ס עוסקת ב[[פדיון שבויים|פדיון שבויה]] ששמה "דינה". בתעודה מופיעים שמות של שני פקידים בשירות אשור, ששמם "נריהו" ו"פלטיהו". [[בנימין מייזלר]] העריך במאמרו ששני השמות מתייחסים לגולים מ[[ממלכת ישראל|ישראל]]. בנוסף, מופיע בתעודה השם "חלבישו", עליו מצוין במפורש שהוא מ[[שומרון (עיר)|שומרון]]. בתעודה נכתב שעל בלברך בן נני (ארמי) למסור את השבויה דינה ליד אדם בשם "הושע". התעודה שאושרה על ידי הנציב מאשרת שאם בלברך לא ימסור את האישה הוא ישלם 3 מינות כסף.{{הערה|[[בנימין מייזלר]], '''גולי ישראל בגוזן''', ידיעות החברה העברית לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, ג/ד‎ד ,תש"י ( 1950) עמ' 85-83}}

*[[אברהם מלמט]], '''התעודות מתל חלאף (גוזן)''', ידיעות [[החברה העברית לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה]], ג/ד‎ד ,תש"י ( 1950) עמ' 102-99 ([http://www.jstor.org/stable/23728307?&seq=1#page_scan_tab_contents קישור למאמר ב-Jstor])

* [[בנימין מזר|בנימין מייזלר (מזר)]], '''גולי ישראל בגוזן''', ידיעות החברה העברית לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, ג/ד‎ד ,תש"י ( 1950) עמ' 85-83 ([http://www.jstor.org/stable/23728305?Search=yes&resultItemClick=true&searchText=%D7%91.&searchText=%D7%9E%D7%99%D7%99%D7%96%D7%9C%D7%A8&searchUri=%2Faction%2FdoBasicSearch%3FQuery%3D%25D7%2591.%2B%25D7%259E%25D7%2599%25D7%2599%25D7%2596%25D7%259C%25D7%25A8%26amp%3Bfilter%3Diid%253A10.2307%252Fi23728057&seq=1#page_scan_tab_contents קישור למאמר ב-Jstor])