דוד איינהורן (רב) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 25:
ב-[[1838]] נבחר לכהן כרב בוולהאוזן, אך ממשלת בוואריה התנגדה למינוי בשל דעותיו הרדיקליות בענייני הדת. ב-[[1842]] התמנה לרב המחוזי בבירקפלד. ב-[[1847]] החליף את שמואל הולדהיים ברבנות העיר [[מקלנבורג-שוורין]]. ב-[[1852]] התמנה כרבה של הקהילה הרפורמית ב[[בודפשט]], מינוי שלא יצא לפועל בשל סגירת בית הכנסת של הקהילה בידי השלטונות באותה שנה. בעקבות הפרשה החליט להגר ל[[ארצות הברית]].
 
ב-[[1855]] הגיע לארצות הברית והתמנה כרבה של קהילת "הר סיני" ב[[בולטימור]], שם היה לאידאולוג ולסמן הרדיקלי של [[היהדות הרפורמית]], והניח את היסודות לזרם שבו היו חברים רוב יהודי [[ארצות הברית]], פרט למהגרים החדשים מ[[מזרח אירופה]], התפללו. ב-[[1858]] הוא פרסם את ספר התפילות המתוקן שלו 'עולת תמיד', שהיווה מודל לכל ספרי התפילות המתוקנים שבאו בעקבותיו. ב-[[1861]] הוא תמך באופן גורף בביטול ה[[עבדות]] ונאלץ לעזוב את [[בולטימור]], בה פעל, בשל איום על חייו מצד תומכי העבדות. הוא המשיך לעבוד ב[[פילדלפיה]] ולאחר מכן פעל ב[[ניו יורק]], שם כיהן עד מותו.
 
חתניו היו: אמיל גוסטב הירש ו[[קאופמן קוהלר]], שניהם הוגיה המרכזיים של היהדות הרפורמית בארצות הברית בשלהי המאה ה-19 וראשית ה-20.