עיקול – הבדלי גרסאות

{{פירוש נוסף|נוכחי=החרמת רכוש על ידי השלטונות|אחר=חלק מפותל בדרך|ראו=[[כביש]]}}

'''עיקול''' הוא החרמת רכוש, בדרך כלל כזה המצוי בידי לווה, בידי המלווה או גורם מוסמך מטעמו. עיקול מוצא בדרך כלל לפועל באחד משלושה מקרים עיקריים: כאשר הלווה לא עמד בתנאי הפירעון של הלוואה, שהנכס המעוקל שועבד, שימש ערבון או שימש בטוחה לפרעונה; כאשר אדם קיבל מוצר או שירות מסוים לפי הסכמה או חוזה, אך לא פרע את התמורה שנקבעה להם בחוזה; וכאשר השלטון מכריז, בידיעת בעל הנכס או שלא בידיעתו, על דרישה לתשלום או העברת הנכס לידי השלטון. ברוב המקרים חייב הנושה לבצע הליך חוקי כדי לזכות בצו שיאפשר עיקול הנכס, פעמים רבות באמצעות צו עיקול הניתן בידי [[בית משפט]] ונאכף בידי ה[[הוצאה לפועל]]. רשויות שלטוניות, כמו [[רשות המסים]], [[ביטוח לאומי]], [[עירייה]] וגורמים הפועלים מטעמם רשאים להוציא צווי עיקול כרצונם, גם ללא צו בית משפט (לדוגמה, הטלת עיקול על חשבון הבנק מטעם חברה פרטית הגובה חובות עבור העירייה.

ביצוע העיקול תלוי בסוג הרכוש המעוקל:

* '''במטלטלין''' (ריהוט, [[מכשירי חשמל ביתיים|מכשירי חשמל]], וכדומה) מתנהל ההליך על ידי נציגים של הרשות לאכיפה וגבייה במקום בו נמצאים המטלטלין – [[דירה|דירתו]], [[משרד|משרדיו]] או [[מחסן|מחסניו]].

* '''בנכסים רשומים''' (דירה, מגרש, מכונית) – נעשה באמצעות [[הערת אזהרה|רישום אזהרה]] בגוף האחראי על אותם נכסים – [[מרשם המקרקעין|רשם המקרקעין]], [[משרד הרישוי]].

* '''צד ג'''' – ניתן לעקל כספים המגיעים לחייב מ[[צד שלישי]], ([[משכורת]], חוב עסקי וכדומה) על ידי מסירת הודעה לצד השלישי הנדרש להעביר את הכספים להוצאה לפועל.