רמון דקר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
החלפות (מפני ש, ניצח בקרב)
שורה 37:
בגיל 18 זכה דקר בתואר הראשון שלו, אלוף הולנד של ארגון MTBN במשקל נוצה. דקר ניצח בנוקאאוט מרהיב בבעיטה לראש לוחם בשם ראניקסון ממכון צ'קוריקי באמסטרדם, ממנו יצאו שמות גדולים כמו באדר הארי, פיטר ארטס, גילברט בלנטיין (שנלחם שלוש פעמים מול דקר), פרי אובדה ועוד רבים וטובים, ביניהם הלוחם הישראלי אבנר שלום.
 
את הבכורה הבינ"ל שלו פתח דקר בהפסד בנקודות לצרפתי רישאר נאם (Richard Nam). השניים יפגשו כעבור שנה, כאשר דקר מנוסה "ומבושל" יותר. דקר ניצח את הקרבבקרב החוזר בנוקאוט בסיבוב הרביעי.
 
== קריירה מקצוענית ==
שורה 48:
השניים נפגשו לראשונה ב-21 באפריל 1991 בפריז. דקר עלה לא מוכן פיזית לקרב לאחר שפחות מחודש לפני כן התחרה מול התאי סיאנגטיאנוי בטוקיו, יפן, וניצח בנקודות לאחר קרב מתיש. קובן ניצל זאת והימם את דקר במגל שמאלי שהוריד את ההולנדי לקנבס. דקר הודה לאחר הקרב שקובן הפתיע אותו בעוצמת המכות שלו ובעבודת הידיים הטובה, אולם באותה נשימה הבטיח שהקרב החוזר יהיה שונה לחלוטין.
הקרב החוזר נקבע ל-6 באוגוסט 1991, באצטדיון הבית של קובאן, אצטדיון לומפיני בבנגקוק. באותה העת דקר כבר היה מוכר לקהל התאי מקרבות קודמים באצטדיון, אולם איש לא שיער מה עומד להתפתח בסיבוב הראשון. כבר בדקה השנייה הצליח דקר לפגוע עם ברכייה מדויקת בפניו של קובאן ולאחר מכן ניצל זאת ותפס את התאי בפינה עם סדרת מכות ידיים שהובילה את השופט לעצור את הקרב לחייב את קובאן בספירה ראשונה לחובתו. מייד עם חידוש הקרב תפס דקר את קובאן במרפק ימני ולאחריו מגל שמאלי וימני שהורידו את קובאן לקנבס באופן סופי. הניצחון הכה בהלם את עולם המואי תאי בתאילנד.
הקרב השלישי ביניהם נערך כחצי שנה אחר כך, על חגורת IMF, בבנגקוק תאילנד. הקרב נמשך חמישה סיבובים מלאים. בסיבוב השלישי קובאן גרם לחתך רציני מעל עינו הימנית של דקר במכת מרפק. החתך לא הפסיק לדמם במהלך כל הקרב והפריע מאוד לניהול הקרב של דקר. מגל שמאלי של קובן הוריד את דקר לספירת חובה בסיבוב הרביעי ובכך בעצם גמר את הקרב. קובן ניצח את הקרבבקרב בנקודות.
המפגש הבא בין השניים התקיים בפריז בשנת 1993 ולא התעלה לרמה של השניים הקודמים. דקר זכה בניצחון בנקודות.
 
== שיא הקריירה ==
השנים 1991–1997 היו שנות השיא בקריירה של דקר. לא הייתה זירה או אירוע מואי תאי עולמי אשר דקר נפקד ממנו. בין השנים הללו הוא נלחם בכוכבים העולים בשמי המואי תאי הן בתאילנד והן במערב. חלק מהקרבות הללו הפכו לקלאסיקה במואי תאי העולמי, ביניהן הקרב בינו לסאקמנגקול התאי שבזמן האירוע היה רק בן 17. הקרב היה אחד מהקרבות המדממים בהיסטוריה של המואי תאי. סאקמונגקול ניצח את הקרבבקרב בנקודות אבל הזכור מכל היו פניו המדממות של דקר בסיום הקרב.
סדרת קרבות בלתי נשכחת אחרת הייתה הסדרה מול אורונו התאי, בן לאב אמרקאי ואם תאית. שני הקרבות הללו קיבעו את דמותו של דקר כלוחם בלתי מתפשר וככזה שלעולם לא יוותר לעצמו בעיני הקהל התאילנדי, למרות שני ההפסדים של דקר מול אורונו.
בשנים הללו דקר זכה בחגורות IKBF לאחר ניצחון על גילברט בלנטיין, WPKL לאחר ניצחון על חסן קאסוראי אולם הפסיד קרבות אליפות על תוארי ה- WMC לג'רואנטונג התאי, את חגורת WMTA לג'ומהוד וחגורת IMF לקובאן.
שורה 67:
 
==ההכרה התאילנדית==
רמון דקר היה מהמערביים הבודדים שנלחם בעלית הלוחמים התאים, בזירות המובילות ובחוקי מואי תאי מלאים. דקר החל את הקריירה שלו כלוחם קיקבוקס וככזה סגנונו הותאם לחוקי קיקבוקס מערביים. המעבר ללחימה בתאילנד הבהיר לו כי עליו לשנות את סגנון הלחימה לכזה אשר יאפשר לו להתמודד בהצלחה עם האלמנטים שהתאים חזקים בהם במיוחד: מכות המרפק והברכיים. דקר הבין כי הוא מפסיד קרבות לא בגללמפני שהוא פחות טוב מהמתמודדים מולו כי אים בגללמפני שצבירת הנקודות שלו נמוכה עקב סיגנונו המערבי. לדוגמה, מכות ידיים תחת חוקי מואי תאי מעניקות ניקוד נמוך יותר מברכיות או שליטה בקלינץ'. דקר שינה את סיגנונו ואת קצב הקרב והתוצאות לא איחרו לבוא. הקהל התאי שלא היה מורגל בלוחמים מערביים ברמה כזו, למד להכיר ולהעריך את ההולנדי הבלונדיני שלא מוותר לאיש בזירה. מקרב לקרב נראה בבירור כיצד דקר הופך ליותר ויותר תאי בלחימתו. הקהל התאי הגיב בהתאם וב-15/09/1990 הוכתר דקל ללוחם השנה בתאילנד על ידי ראש הממשלה התאילנדי. זו הייתה הפעם הראשונה שזר זוכה בתואר הזה. עד כמה עמוק הכבוד שהתאים רכשו לדקר מלמד העובדה שביום ההולדת ה-85 למלך תאילנד, פומיפון אדוניאדט, הוענק לדקר עיטור מלכותי לציון פועלו ותרומתו לספורט המואי תאי. דקר מונה "כשגריר הלוחמים הזרים" במדינה. דקר עצמו אמר בראיון "זו ההכרה הגדולה ביותר שאני יכול לקבל על השגי בספורט".
 
==מותו==