אסכולת אלכסנדריה (נצרות) – הבדלי גרסאות

 

הכריסטולוגיה של הדידסקאליה זכתה למייצג נאמן בדמותו של [[אתנסיוס]], שהוביל את המלחמה ב[[אריאניות]] והיה אולי התאולוג החשוב ביותר בו[[ועידת ניקאה]], בה נוסחו ה[[קרדו]] ועקרון השילוש. עם זאת, אתנסיוס התרחק במידת-מה מהאלגוריות של אוריגנס ביחס לפרשנות הכתובים. את מקומו כלוחם למען הדגש על אחדות הטבעים בישו תפס כעבור כמה עשורים [[קירילוס האלכסנדרוני]], שכמעט והאפיל על קודמו בעת מאבקו להוקעת [[המינות הנסטוריאנית]]. קירילוס ניצח על [[ועידת אפסוס]] ב-431 בה הוחרם נסטוריוס, ששלל מ[[מרים אם ישו]] את התואר "מולידת האלוהים" (תאוטוקוס) והטיף לכך ששני טבעיו היו נבדלים. כעבור שמונה שנים כונסה [[ועידת אפסוס השנייה]], בה היה לאלכסנדרונים רוב חזק והם הדיחו כמה בישופים אנטיוכיים והכריזו על האסכולה השנייה כנגועה בנסטוריאניות ללא תקנה. אבל מותו של קירילוס פינה את הבימה לגישות קיצוניות יותר בכיוון הכריסטולוגי שהתווה. [[אוטיכס]] אבי ה[[מונופיזיטיות]], אחוז קנאות אנטי-נסטוריאנית, ביטל לחלוטין את ההפרדה בין האנושי לאלוהי וטען כי לישו היה טבע אחד. האנטיוכיים המושפלים ובעל-בריתם [[לאו הראשון (אפיפיור)|לאו בישוף רומא]] גברו עליהם [[ועידת כלקדון]] ב-451. אסכולת אלכסנדריה, אף שלא נסחפה אחרי המונופיזיטים, ספגה מכה קשה ויומרתה לעליונות בעולם הנוצרי התערערה. הכנסייה המצרית ([[נצרות אוריינטלית|יחד עם כמה אחרות במזרח]]) לא קיבלה את החלטות כלקדון, שנראו לה כנסיגה לכיוון נסטוריאני, ונוצר קרע בינה ליתר הכנסייה. המונופיזיטיות הייתה פופולרית מאוד במצרים, והפטריארכים הבאים באלכסנדריה נבחרו לרוב רק אם גילו לפחות אהדה כלפי הזרם. הדידסקאליה הלכה ונחלשה, ונעלמה לאחר הכיבוש המוסלמי במאה השביעית.

 

==לקריאה נוספת==