פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
אין תקציר עריכה
{{היסטוריה של אירלנד}}
'''ההיסטוריה של איירהרפובליקת אירלנד''' תחילתה בקבלת החוקהה[[חוקה]] החדשה בשנת [[1937]] אשר שינתה את השם "מדינת אירלנד החופשית" לשם "איירה" (Éire) ב[[גאלית אירית|גאלית]] ולשם [[אירלנד]] (Ireland) באנגליתב[[אנגלית]]. [[אייר (מדינה)|איירה]] הינההיא [[מדינה]] עצמאית, חברה ב[[או"ם]] ו[[האיחוד האירופי|באיחוד האירופי]].
 
==קבלת החוקה ב-1937==
ב-[[29 בדצמבר]] [[1937]], נכנסה חוקתה של איירהאירלנד לתוקף לאחר קבלתה ב[[משאל עם]]. החוקה החליפה את [[מדינת אירלנד החופשית]] במדינה חדשה ושמה איירהאירלנד. המושל הכללי הוחלף על ידי נשיא אירלנד. לנשיא נבחר [[דאגלס הייד]], [[נצרות פרוטסטנטית|פרוטסטנט]] וחוקר השפה הגיילית, מאנשי מפלגת האופוזיציה [[פיין גייל]]. הנשיא ממנה ראש ממשלה חזק שכינוי משרתו בשפה הגיילית הינו Taoiseach. המועצה המבצעת שהייתה קיימת בימי מדינת אירלנד החופשית נקראה עתה בפשטות "ממשלה". אף על פי שהעמידה נשיא בראשה לא הייתה איירהאירלנד עדיין [[רפובליקה]]. המלך האנגלי המשיך להיות מלך אירלנד ולשמש בתפקידים רשמיים ביחסי החוץ של המדינה. כלפי פנים היה הנשיא ראש המדינה, אך כלפי חוץ נותר המלך ראש המדינה.
 
ב-[[29 בדצמבר]] [[1937]], נכנסה חוקתה של איירה לתוקף לאחר קבלתה ב[[משאל עם]]. החוקה החליפה את [[מדינת אירלנד החופשית]] במדינה חדשה ושמה איירה. המושל הכללי הוחלף על ידי נשיא אירלנד. לנשיא נבחר [[דאגלס הייד]], [[נצרות פרוטסטנטית|פרוטסטנט]] וחוקר השפה הגיילית, מאנשי מפלגת האופוזיציה [[פיין גייל]]. הנשיא ממנה ראש ממשלה חזק שכינוי משרתו בשפה הגיילית הינו Taoiseach. המועצה המבצעת שהייתה קיימת בימי מדינת אירלנד החופשית נקראה עתה בפשטות "ממשלה". אף על פי שהעמידה נשיא בראשה לא הייתה איירה עדיין [[רפובליקה]]. המלך האנגלי המשיך להיות מלך אירלנד ולשמש בתפקידים רשמיים ביחסי החוץ של המדינה. כלפי פנים היה הנשיא ראש המדינה, אך כלפי חוץ נותר המלך ראש המדינה.
 
==מלחמת העולם השנייה==
 
בשנת [[1938]] הגיע ראש הממשלה דה ואלירה להסכם עם ראש הממשלה הבריטי [[ארתור נוויל צ'מברליין]] בדבר פירוקם של ארבעת בסיסי הצי הבריטים שעוד נותרו על אדמת איירהאירלנד, והעברתם לרשות איירהאירלנד.
 
עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] הכריז הדאיל (בית המחוקקים האירי) ברוב גדול על כי איירהאירלנד תישאר נייטרלית במלחמה זו. על אף שהותר לאלפי מתנדבים להצטרף לצבא הבריטי במלחמתו בגרמנים, רובו של העם האירי ראה בהחלטה בדבר הנייטרליות החלטה נבונה. במהלך המלחמה סירב דה ואלירה להפצרותיהם של [[וינסטון צ'רצ'יל]] ו[[פרנקלין דלאנו רוזוולט]] לאפשר לצבאות בעלות הברית שימוש בנמלים באיירהבאירלנד . הקפדתו של דה ואלירה על נייטרליות הייתה כה גדולה, עד כי טרח לבקר את השגריר הגרמני ביקור תנחומים כאשר נודע לו על מותו של [[אדולף היטלר]]. אך הייתה זו מראית עין בלבד.
 
[[הנייטרליות האירית]] הייתה לטובתן של בעלות הברית. האירים שיתפו פעולה במישור המודיעיני. דיווחים על מזג האוויר (החשובים מאוד בהקשר של תכנון יום [[הפלישה לנורמנדי]], על צפייה בצוללות (בעלת חשיבות רבה במלחמה באוקיינוס האטלנטי) ועל פעילות של אנשי ה-IRA (אשר עמדו בפיתוי עז להצטרף להיטלר במלחמתו באנגליה), הועברו באופן רציף לבנות הברית במהלך כל המלחמה. טייסים מבעלות הברית שנפלו בשטחה של איירהאירלנד הורשו "להימלט" לשטחי [[הממלכה המאוחדת]] ב[[אירלנד הצפונית]], ואילו טייסים גרמנים נכלאו עד לסיום המלחמה.
 
המלחמה פגעה מאוד בכלכלתה של איירהאירלנד, והמחסור במוצרי יסוד ניכר לאורך כל המלחמה. ביוני [[1947]] כללה [[ארצות הברית]] את איירה במדינותאירלנדבמדינות שקיבלו סיוע במסגרת [[תוכנית מרשל]].
 
==הרפובליקה של איירהאירלנד==
 
ב-[[1948]] הפסיד דה ואלירה בבחירות לאחר שש עשרה שנות שלטון רצופות לו, ולמפלגתו [[פיאנה פול]]. [[ג'ון קוסטלו]], מנהיג מפלגת [[פיין גייל]] עלה לשלטון, בראש קואליציה של מפלגות ביניהן מפלגתו של שון מק'ברייד "ילדי הרפובליקה" (Clann na Poblachta). מק'ברייד, שמונה לשר החוץ, ואשר אביו היה בין המוצאים להורג לאחר [[מרידת חג הפסחא]] מיהר לנקוט בצעד האחרון לניתוק התלות ב[[בריטניה]]. ב-[[1 באפריל]] [[1949]] התקבל בפרלמנט חוק הרפובליקה של איירהאירלנד. המדינה החדשה הפכה לרפובליקה. כל כוחותיו וסמכויותיו של המלך האנגלי ניתנו בידי הנשיא, שהיה עתה לראשה הבלתי מעורער של המדינה. על פי כללי [[חבר העמים הבריטי]] מדינה המכריזה על עצמה כרפובליקה פורשת מידית מחבר העמים. שלא כמדינות כ[[הודו]] אשר הכריזה על עצמה כרפובליקה עם קבלת העצמאות, לא טרחה איירה לבקשאירלנדלבקש את קבלתה מחדש לחבר העמים לאחר ההכרזה.
 
תגובתה של [[הממלכה המאוחדת]] לצעד זה היה בקבלת "חוק אירלנד" אשר קבע כי [[אירלנד הצפונית]] הינההיא חלק בלתי נפרד של הממלכה המאוחדת, וכי לא יחול כל שינוי במעמדה זה ללא הסכמה מפורשת של הפרלמנט של צפון אירלנד.
 
==ממשלות קוסטלו ודה ואלירה==
 
בין [[1948]] ו-[[1959]] שימשו קוסטלו ודה ואלירה כראש הממשלה לסירוגין. ב-[[14 בדצמבר]] [[1955]] [[מדינות החברות באומות המאוחדות|התקבלה איירהאירלנד]] ל[[או"ם]]. בשנת [[1957]] שב דה ואלירה בפעם האחרונה למלא את תפקיד ראש הממשלה. הוא היה בן 75 שנים ועיוור כמעט לחלוטין. בשלב זה איפשר לסגנו הנמרץ, [[שון למאס]] להפעיל את תוכניותיו הכלכליות, אשר נקראו "התוכנית להתרחבות כלכלית" בשנת [[1958]]. בשנת [[1959]] פרש דה ואלירה מתפקיד ראש הממשלה על מנת לקבל את תפקיד הנשיא, ומינה במקומו את סגנו למאס.
 
==ממשלות שון למאס והצמיחה הכלכלית==
 
שון למאס הפך לראש ממשלה ולמנהיג פיאנה פול ב-[[23 ביוני]] 1959. הוא מיקד את תשומת לבו בעניינים כלכליים. הוא הסיר את ההגנה מעל המוצר המקומי והנהיג שוק חופשי. הוא העניק מענקים ופטורים ממס לחברות שתבססנה את מושבן באיירהבאירלנד. כתוצאה מן התוכנית גדל התוצר הלאומי הגולמי האירי בשנים אלו בשיעור של 4% בשנה. תוכנית חדשה, ואמביציוזית יותר החלה בשנת [[1963]].
 
שנות השישים היו שנים של שינוי באירלנד. רשת הטלוויזיה הממלכתית RTÉ החלה לשדר, ומועצת הוותיקן השנייה הובילה לפתיחות גדולה יותר בכנסייה הקתולית, שעדיין הייתה הכוח העיקרי בחיים הציבוריים באיירהבאירלנד. בשנת [[1963]] ביקר באיירהבאירלנד הנשיא האמריקני ממוצא אירי, [[ג'ון פיצג'רלד קנדי]]. בשנת [[1966]] הונהג חינוך תיכון חובה [[חינם]].
 
במהלך כהונתו ניסה למאס להוביל מהלך של פיוס עם צפון אירלנד. בינואר [[1965]] למאס ביקר בצפון בחשאי לשיחות עם [[ראש ממשלת צפון אירלנד (1921–1972)|ראש ממשלת צפון אירלנד]] [[טרנס או'ניל]]. בפברואר ביקר או'ניל בדבלין. אך האווירה הלבבית נעכרה עקב ציון יובל החמישים למרידת חג הפסחא באפריל [[1966]].
==ממשלות לינץ' - "הצרות"==
 
ג'ק לינץ' נבחר כמנהיגה השלישי של פיאנה פול, וכראש הממשלה, ב-[[10 בנובמבר]] [[1966]]. בתחילת כהונתו נאלץ לינץ' להתמודד עם סדרת משברים בלתי צפויים, לאחר ש[[הצרות]] (כינוי לסדרת סכסוכים אלימים בין קתולים ופרוטסטנטים) פרצו בצפון אירלנד בשנת [[1969]]. לינץ' היה נחוש שלא לתת לאלימות לחלחל אל איירהאירלנד. בשיאה של האלימות נשא נאום בטלוויזיה בו אמר כי הממשלה האירית לא תוכל לעמוד מן הצד ולצפות בדם חפים נשפך. רבים פירשו קריאה זו כאיום לפלישתה של איירה לצפוןאירלנדלצפון, אך פירוש זה היה רחוק מן המציאות. פלישה של איירה לשטחהאירלנדלשטחה של הממלכה המאוחדת הייתה בבחינת התאבדות צבאית, וטבח מיותר, ולינץ' ידע זאת היטב. מדיניותו של לינץ' הצליחה להכיל את הסכסוך בשטחה של צפון אירלנד.
 
בשנה שלאחר מכן גילה לינץ' כי שנים משרי ממשלתו, צ'ארלס הואי וניל בלייני היו מעורבים בהברחת נשק לקתולים בצפון. שניהם פוטרו מן הממשלה לאלתר, ולאחר מכן נאסרו ונשפטו, אם כי זוכו מכל אשמה. פרשה זו הובילה למשבר עמוק במפלגת פיאנה פול, ונודעה כ"משבר הנשק".
 
ב-[[1 בינואר]] [[1973]] התקבלה איירהאירלנד כחברה מלאה ב[[השוק האירופי המשותף|שוק האירופי המשותף]]. היה זה אחד מהישגיו האישיים הגדולים של לינץ' והמשך למדיניותו של למאס. בבחירות שהתקיימו בשנה זו הפסידה פיאנה פול, ומצאה עצמה באופוזיציה לממשלת פיין גאיל ולייבור, אשר שלטה למשך ארבע שנים.
 
בשנת [[1977]] השיגה פיאנה פול את השגה האלקטורלי הגדול אי פעם, והשיגה רוב של עשרים מושבים בדאיל. הסיבות לכך היו המדיניות הכלכלית הפופולרית שהציעה, ואישיותו של לינץ'. עם זאת, לאחר שנתיים דעכה הפופולריות של הממשלה. הישגיה היו מועטים, וכישלונות בבחירות לפרלמנט האירופי ובבחירות משנה בשני מחוזות הביאו להתפטרותו של לינץ' ב-5 בדצמבר 1979.
==שנות השמונים והתשעים==
 
מדיניותם של יורשיו של לינץ' בכס ראש הממשלה הייתה לשאוף לאיחוד של אירלנד בדרכי שלום. בעשורים האחרונים שיתפו ראשי הממשלה האירים פעולה עם הממלכה המאוחדת במלחמתה בטרור של ה-IRA לשלוחותיו ולסוגיו. ברור כי טענת הקיצונים הרפובליקנים כגון אנשי [[שין פיין]] וה-IRA כי ממשלתה של איירהאירלנד, אשר נבחרה על ידי ארבעה מיליון אזרחים אינה קולם הלגיטימי של תושבי איירהאירלנד, כי אם המועצה הצבאית של ה-IRA, חותרת תחת יסודות קיומה של איירהאירלנד כמדינה.
 
בשנת [[1985]], תחת שלטון ראש הממשלה הפופולרי ממפלגת [[פיין גייל]] [[גארט פיצג'רלד]], הגיעו [[מרגרט תאצ'ר]], ראש ממשלת בריטניה, וראש הממשלה האירי פיצג'רלד ל"הסכם האנגלו אירי". ההסכם סיפק מנגנון של התייעצות בין איירהאירלנד ובין בריטניה בנוגע לענייני צפון אירלנד. "הוועידה האנגלו אירית" שנוצרה, הייתה הדרך בה יכלה איירהאירלנד להתערב בענייניה של צפון אירלנד, ולהפחית את המתחים והלחצים, אשר הביאו באותה השנה ממש למהלך הקיצוני של הפצצת ועידת המפלגה השמרנית הבריטית ב[[ברייטון]] ולמעשי טרור נוספים, אשר גרמו אף לתאצ'ר אשר נקטה בקו קיצוני בכל הנוגע לענייני צפון אירלנד להבין כי פתרון הנו אפשרי רק בהסכמה ובמשא ומתן.
 
גם לאחר ההסכם האנגלו־אירי נמשך המוות האלים וה[[טרור]] בצפון אירלנד. במשך שנים נמשכו הרציחות, כאשר ניסיונות רופפים להשגת הפסקת אש רודפים זה את זה במעגל של אלימות. רק לאחר עלייתו של [[טוני בלייר]] לשלטון בבריטניה, נראה כי ניתן לקדם את המשא ומתן בין כל הצדדים, והחל תהליך היסטורי ארוך ומסובך של התפייסות והתפרקות המחתרות מנשקן.
 
השנים האחרונות הביאו שינוי ביחסים בין איירהאירלנד, צפון אירלנד, והממלכה המאוחדת. הסעיפים בחוקת איירהאירלנד אשר רואים את אירלנד הצפונית כחלק מן המדינה שונו ב-[[1999]], וההסכמה הקרויה [[הסכם יום שישי הטוב]] הביאה לשינוי חיובי.
 
איירהאירלנד עברה אף שינוי חברתי משמעותי. תפקידה של הכנסייה הפך לפחות משמעותי בחיי התושבים. שנות התשעים הביאו עמם פריחה כלכלית, בה כונתה איירהאירלנד "הנמר הקלטי" (בהשוואה ל"נמרים האסיאתים" מדרום מזרח אסיה, [[דרום קוריאה]], [[הונג קונג]] ו[[סינגפור]]). על כל אלו בערך [[אייראירלנד מבשנות ה-90 של המאה ה-199520 ואילך]].
 
[[קטגוריה:אירלנד: היסטוריה]]